מי שהוחזקה אשת איש וכו' עד וקול התירה. פרק המגרש (דף פ"ח) :
כתב הראב"ד לא נראה כן בגמרא וכו': ואני אומר דעת הראב"ד ז"ל משום דתנן פרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזו היא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא אמתלא ושקלי עלה בגמ' ואסקה רב אסי דה"ק יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מ"ט (הרי) קול ושוברו עמו ופירש"י ז"ל האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו האיש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל אדם מ"ט הרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו עכ"ל. ועל פיסקא דאמתלא דמתני' גרסי' בגמ' אמר רבה בר רב הונא אמתלא שאמרו אפי' מכאן עד י' ימים רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא ושלא במקום אמתלא אין חוששין (לה) וקי"ל כותיה דרב זביד דהא ר"י דחה לדרבה בר רב הונא לעיל דגרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ויס"ג ובני אדם נכנסין ויוצאין (ואומר נתקדשה פלונית היום) אמרו דבר זהו קול הוא לא אמרו דבר זהו אמתלא ואתמהינן לא אמרו והא לא אמרו ולא כלום ומהדרינן לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים קמ"ל לא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש"י ז"ל לא גמרו את הדבר להוציא (את) הקול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלא (אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא ע"כ פי') אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ואחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום וחשב הראב"ד ז"ל לומר כי האמתלא והשובר דבר אחד הם ובין אגירושין ובין אקדושין קיימי וכדפריק רב זביד למתני' כי אותביה רב פפא מדקתני ובלבד שלא תהא שם אמתלא ואהדר ליה במקום אמתלא קאמר וכמו שפירש"י ז"ל דארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפי' יצא קול נמי שגירשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיו גירושין על תנאי ולדבריו הא דתלו לקמן בההיא שמעתא בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא ור"מ ז"ל העמיק ודקדק יפה לשון התלמוד כי שוברו הוא קול ההיתר כמו קול האיסור והוא כמו טוט אסר וטוט שרי ושייך בגירושין דפנויה בלחוד וכפירש"י ז"ל ואמתלא הוא על תנאי או ספק וכמו פ"ט מהלכות אישות וכדי שלא יאריך בלשונו כתב כמו שביארנו פ"ט דהלכות אישות ואקדושין בלבד קאי ויש לי בו טעם וגם מצאתי שכתבו מורי רשב"א ז"ל בנמוקין שלו משום דדוקא באמתלא כגון שאומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה ג"כ גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד י' ימים וזה טעם נכון וברור וכן מוכחא כל הסוגיא בעיני כי לאחר תירוץ רב אשי על משנתנו דהרי קול ושוברו עמו הפסיק מזה הענין והתחיל במימרא דאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר ושקיל וטרי כולה סוגין טובא בעניני קדושין בלחוד ועלייהו קא מוקים טעמי דאמתלא אבל אגירושין לא הוזכר לשון אמתלא כלל לשון שובר וכמו שנזהר ר"מ ז"ל בלשונו וכתב פ"ט דהלכות אישות בפירוש אמתלא מבואר יפה בחלוקיו ובפרק זה בלשון קול בלבד בדקדוק יפה וכמ"ש ועוד דאם איתא דדינא דקדושין וגירושין בחדא מחתא מחתינהו אמאי פלגינהו רב אשי באוקמתיה לכללינהו בחדא מקודשת ומגורשת אלא ודאי ש"מ טובא איכא בינייהו והא דמהדר תלמודא על פסקא דתני במתני' ובלבד שלא תהא שם אמתלא בפלוגתא דרבה בר רב הונא ורב זביד ופסקנו בה כרב זביד וכ"פ ר"י אלפס ז"ל מן הטעם שכתבתי אשר משם השגת הראב"ד ז"ל כבר פירשה רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל וכתב דקול דרב אשי לאו ארישא קאי דאפילו יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת על תנאי ודאי מבטלין לקלא דקול ושוברו הוא מימר אמרי נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן בההיא שמעתא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי ולא הוו בהו שוה פרוטה וכן מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי וקדושי קטן הם אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא כשאין שוברו עמו כלל ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו בה אינשי למימר דמדינא שריוה רבנן חוששין לאותו קול אלא מתני' הכי קתני הרי זו מקודשת ומגורשת אסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל בקול שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על תנאי ואח"כ מת בעלה אין חוששין לאותו קול ע"כ. ובזה העמיד דברי ר"מ ז"ל על נכון. ולפי מה שאני אמרתי אין צורך לכל זה הפלפול ולדחוק פי' השמועה אלא להעמידה בכל ענין וכפירש"י ז"ל וללכת בה בדרך הרחבה בשובה ונחת וסוגיא מוכחת ודרכיו נכוחים: