שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם וכו' עד כדיניהם: כתב הראב"ד ז"ל הטענה הזאת אינה מספקת וכו': ואני אומר אטו דידיה היא דר' אבהו בשם ר"י היא דאמרה על מתני' פרק שור שנגח ד' וה' ואע"ג דבירושלמי רבי אילא פליג ואמר לאו על הדא איתאמרה אלא כהדא דתני ר' חייא שור של עכו"ם שנגח שור של עכו"ם אחר כו' אנן אדרבי אבהו סמכינן דה"ל תלמוד מובהק ותיק אצל ר"י ועוד דתניא לה לקמן פרק הגוזל בתרא (דף קי"ג) גבי מתני' דאין פורטין מתיבת המוכסין כו' ישראל ועכו"ם שבא (לפניך) לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו בדיני אומות עכו"ם זכהו ואמור לו כך דינכם. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל שתופסין גוף המזיק לא היה בזמנם ואנו אין לנו ללכת אחר הבלי עכו"ם ועמי הארץ אשר אין להם לא כתב ולא לשון אלא אחר דברי התלמוד בבלי וירושלמי ואם הראב"ד ז"ל רוצה להוסיף טעם מספיק יעמוד בשיטת רש"י ז"ל שפירוש מדכתיב ראה ויתר דאיתיה נמי בירושלמי ובבלי ודרך בדיחותא אני קורא על זה ובחוקותיהם לא תלכו ועוד שגם בזמן הזה אינו בכל המקומות בא וראה בספרד שאין נוהגין אלא על הניזק להרחיק את עצמו ורשות כל אחד בידו דאלים גבר ור"מ ז"ל שם נתגדל ונתנגד:
ושור של עכו"ם עד ממון הבריות. פ' שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז):