בהמה שהיתה רועה ופרשה וכו' עד אפילו לגרום הנזק אסור: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו לא נאמרו בגמ' וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפיו הקדוש שהרי מעשים הם פ' כיצד הרגל (דף כ"ג:) סוף גמ' מתני' דהכלב שנטל כו' דגרסינן הנהו עזי דבי תרבו דהוו מפסדי לה לרב יוסף א"ל לאביי זיל צנעינהו ויס"ג ז"ל אימא להו [למרייהו] אמר להו אמאי איזיל דאי אזלינא אמרין לי ליגדר מר גדירא בארעיה ומקשי תלמודא ואי גדר שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה ויס"ג א"ל ואי כו' ומהדר משכחת לה בשחתרה אי נמי דנפל גודא בליליא ע"כ ובתר הכי גרסינן מתרינן במרייהו תרי ותלתא זמני אי צייתי צייתי ואי לא (מייתי טבח ושחטינן לה ואמרינן למריה תא) תיב אמסחתא וקביל זוזך ע"כ. וזה המעשה האחרון פירשוהו רבותינו בעלי התוס' ז"ל כדברי הראב"ד ז"ל אבל המעשה הראשון אין לנו לפרש אותו בכך דהא דבי תרבו הוו דלא קיימו לשחיטה דאי לא תימא הכי אמאי איצטריך לאהדורי לאביי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה לימא ליה לשחיטה קיימי ועוד במעשה השני אמאי איצטריך לפרושי עזי דשוקא לימא עזי סתם ור"י אלפס ז"ל הביא השני מעשים ופסק כרב יוסף גם בראשון וחזינן דא"ל זיל צנעינהו כלומר שינדה בעליהן ואי לא אתרו בהו משמתינן להו לאלתר והא בבבל קיימי ולא אסרו אלא בארץ ישראל כדכתיבנא לקמן בסמוך בס"ד ועוד דאפסדינהו לרב יוסף קאמר ולא אמר דהוו מזקי ליה לרב יוסף ולגדור מר גדירא בארעיה קאמר אלא ודאי עזי דבי תרבו רועות היו והיו מתפשטות או עוברות פעמים על נכסי דרב יוסף ואע"ג דאכתי לא אזקוה א"ל לאביי זיל צנעינהו מפני שאסור לגרום היזק דהיינו הפסד דרב יוסף וכדקי"ל גרמא בנזקין פטור אבל אסור ועוד דגזור בארץ ישראל שלא לגדל מכלל דעבדי לאזוקי והם דברי ר"מ ז"ל שאמר כלשון רבו ואף כי ר"ח ז"ל פסק כאביי איהו כרביה ס"ל וזה דרך נכון: