נפל הראשון והיה מוטל כו' עד ואם נטנפו כליו פטור כמו שביארנו. ההלכה פ' המניח את הכד (דף ל"א) והביאור למעלה תוך זה הפרק:
נבלעו המים בארץ וכו': כתב הראב"ד זהו שנעשית טיט וכו': ואני אומר זחלתי ואירא מהורות שזה הלשון יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי עיקר זה הפסק פ' המניח (דף ל') דתנן השופך את המים ברה"ר והוזק בהן אחד חייב בנזקין ע"כ. והוא שפסק ר"מ ז"ל בסמוך אות באות ואמרינן עלה בגמרא אמר רב לא שנו אלא שנטנפו כליו במים והוא ג"כ בכלל הפסק הראשון שכתב בלשון המשנה אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו א"ל רב הונא [לרב] לא יהא [אלא] כרפשו ואהדר ליה מי סברת דלא תמו מיא לא דתמו מיא ותרתי למה לי חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו ויס"ג מסתברא דתמו מיא דאי לא תמו מיא תרתי למה לי ומהדר חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו שאמרו פותקים ביבותיהן כו' ע"כ ואם כמ"ש בשם הראב"ד ז"ל שהיתה גירסתו ז"ל ופירושו למה כתב נבלע והוחלק היה לו להזכיר בדבריו לשון טיט ועוד דפירוש אותה גירסא כך הוא לכל משכיל כי רבה השיב לרב הונא מי סברת דמיירי בלא תמו מיא דמדמי ליה לרפשו דהיינו טיט שעדיין המים בעין לא דתמו מיא ונבלעו ולא נשאר בו רק גרמת החלוקה ולפיכך הוזק בו גופו בלבד ואם היה בו טיט היו מטנפים בו כליו ג"כ ובר מן כל דין למה לא חילק בדין הזה בין ימות החמה לימות הגשמים כמו כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין דמתני' בימות החמה כו' שכתב בסמוך אלא ודאי גירסת רש"י היה גורס ולפיכך חילקה ופסקה בלשון הזה ובסדר הזה וזה פשוט: