היה עומק הבור כו' עד ולסור מן המכשולות. פ' שור שנגח את הפרה (דף נ"א) :
וכן אם נפל לתוכו כו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל ובהמה הפקחת ביום למה ומה בין נזק למיתה לענין זה עכ"ל: ואני אומר גם זה לא יצא מפיו שהרי עיניך רואות שכתב כמו שביארנו והוא בפסקא הסמוכה לה מלמעלה ושם מבוארין הטעמים על סדר הגמ' פ' שור שנגח (דף נ':) אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו וכו' ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו ואוקימנא דאיכא בינייהו דעבד גובה ברה"ר לרב אגובה לא מיחייב ולשמואל אגובה נמי מיחייב מ"ט דרב א"ק ונפל עד שיפול דרך נפילה ולשמואל ונפל כל דהוא משמע ואקשינן לרב מחריצין ונעיצין ושיח ומערה כולהו למה לי ופריק צריכא ולשמואל ניחא דכל שעמקו יתר על רחבו אית ביה הבלא ושקלינן וטרינן עליה עד דאותבינן מהא דתנן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב ודייקינן נפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית ביה חבטא ומהדרינן לא משום דלית ביה הבלא ואקשינן אי הכי אם הזיק בו חייב הא לית ביה הבלא ומהדר אמרי אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין וכן נמי לקמן גבי ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה ר"נ דייק תלמודא אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה איתיביה רבא לר"נ מההיא משנה גופה דתנן היו פחותין כדאמרן ופרקינן כדפריקנא אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין ור"י אלפס ז"ל פסק כרב וכתב שיש פוסקים כשמואל בדיני ופסק כאן כדבריו וגם באותה דחש"ו משום דלקמן בהאי פירקא גמרא מתני' דכסהו כראוי כו' מוכחינן מהא דתניא נפל לתוכו שור חש"ו חייב סומא ומהלך בלילה חייב פקח ביום פטור אמאי נימא מדהוי פושע לענין חרש הוי נמי פושע לענין פקח אלא לאו ש"מ לא אמרינן מיגו ש"מ אלמא הלכתא היא, ועוד תנן לקמן בההוא פירקא גופיה (דף נ"ב) חש"ו חייב בן או בת עבד או אמה פטור אחד השור ואחד הבהמה לנפילת הבור ואוקמא רבא דה"ק שור והוא חרש שור והוא שוטה שור והוא קטן דוקא אבל שור והוא פקח פטור מאי טעמא אבעי ליה לעיוני ומיזל ותניא נמי הכי נפל לתוכו שור שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה חייב פקח ביום פטור וכן הביאן ר"י אלפס ז"ל דהלכתא נינהו ולכך פסק כאן ר"מ ז"ל:
ונמלך לבי בקרבי אחרי כתבי זאת והראיות במכתבי להביא לפניך ביאור ר"מ ז"ל אות באות למען תשכיל מאין באות אלו הבבות הפסקות התחתונות והעליונות וז"ל בור שחייבה עליו תורה אפילו לא מתה הבהמה אלא מהבל ואין צ"ל אם מתה מחבטו עכ"ל. וזהו כשמואל שכתבתי תחלה. עוד כתב לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל ואם נחבטה בו הבהמה ומתה פטור היה עמקו יתר על רחבו יש לו הבל ואם מתה בו הבהמה חייב אע"פ שלא נחבטה בקרקעו עכ"ל. זהו כשיטת שמואל בבור שיח ומערה חריצין ונעיצין דשמעתין. עוד כתב עשה תל גבוה ברה"ר ונחבטה בו הבהמה ומתה או היה גבוה י' טפחים חייב לשלם עכ"ל. וזהו כשמואל דאמרי איכא בינייהו דעבד גובה. עוד כתב ואם היה פחות מעשרה פטור על מיתת הבהמה אבל אם הוזקה לבד חייב לשלם נזק שלם כמתני' היו פחותין כו' דאוקימנא אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין. עוד כתב ואפי' בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהיא שהנזק בכל שהוא מצוי וידוע ואין המיתה בכל שהוא מצויה והרי היא כמו אונס עכ"ל. וזהו כדמפרש טעמא דשמואל ונפל כל שהוא משמע ואוקימנא נמי אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין ואסיקנא נמי בההיא כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. עוד כתב וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור או על חביטתה בתל אלא אם היתה הבהמה קטנה או שוטה או סומא או שנפלה בלילה אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה פטור שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמה לראות ולסור מן המכשולות עכ"ל. וזהו כדדייקינן מההיא ברייתא דנפל לתוכו שור חרש וכדאוקימנא מתני' דחרש שוטה וקטן כו' עד איבעי ליה לעיוני. עוד כתב וכן אם נפל לתוכו אדם ומת אפי' היה סומא או שנפל בלילה בין שהיה בן חורין או עבד ה"ז פטור עכ"ל. וזהו כמו ששנינו במשנה בן חורין או עבד או אמה פטור וקי"ל שמה שור שור ולא אדם וכ"כ ר"י אלפס ז"ל פ' המניח בשמעתין דהנתקל וז"ל וה"מ במיתה אבל בנזקין חייב. עוד כתב ואם הוזק בו אדם או הבהמה חייב נזק שלם כמו שביארנו עכ"ל. זהו כמו שהוכחתי לשמואל דיש הבל לניזקין וכדתנן אחד השור ואחד הבהמה לנפילת הבור והשוה אדם לבהמה כדאוכחנא מאותה ברייתא ובררתי כל דבר ודבר וכן פי' ופסק ר"י אלפס ז"ל בשמעתין דנתקל פ' המניח. ועתה ראה מה אשיב שואלי דבר על השואלים בשם הראב"ד ז"ל לשון השגה הזאת כי ר"ח ז"ל פי' דחייב בלילה ופטור ביום אם היתה פקחת דאיבעי לה לעיוני וגם ר"י אלפס פסק כן פ' המניח והוא ז"ל הקשה מחיוב יום וגם אמר מה בין נזק למיתה ועיניך רואות כמה פעמים אין הבל למיתה ושיש הבל לנזקין וכמה טעמים וכן ר"י אלפס כ"כ פרק המניח בשמעתין דנתקל לכך אמר לבי אחד התלמידים אמרה ואף כי עיקר הדין הוא מחלוקת ישנה אי הלכה כרב אי כשמואל כמ"ש ר"י אלפס ז"ל והאריך גם הר"ז הלוי ז"ל והבאים אחריו מ"מ בזה אין בו מחלוקת ודברי ר"מ ז"ל ברורים: