המלוה את חבירו על השדה ואמר לו עד מפני שהוא רבית של תורה: כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת מקבלת וכו': ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק איזהו נשך וכבר כתבתי שאני לא באתי לסתור בזה החבור אלא לבנות והנה עיניך רואות כמה משמרות ודחוקים הוצרך להשמר ולדחוק עצמו ויותר להחליף פירקין דנשך ורבית בפירקין דגזילה ולפסק ר"מ ז"ל ורבותיו וחביריו אין צריך דוחק כלל אלא תלמוד ערוך גמרא מתני' דהלוהו על שדהו כו' דאקשי ליה רבא לרב נחמן מדתניא אם אי אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו אמר ליה אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא ואקשינן ולמניומי קשיא מתניתין ופרקינן איבעית אימא מתני' רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואיבעית אימא דאמר ליה מעכשיו ע"כ וקיימא לן בכוליה תלמודא דאסמכתא לא קניא הלכה רווחת וכלישנא בתרא דהיינו איבעית אימא ומינה תידוק לשמעתין דהכא ואינה צריכה לפנים אלא הלכה כרב נחמן דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני ועוד דהא תלמודא מאי קשיא ליה מדרב נחמן דאמר מודינא דאי שמיט ואכיל דלא מפקינן מיניה פריק ליה התם זביני הכא הלואה והכי סלקא מסקנא דשמעתין ועוד דאפילו במכר משכחת לה לעילא מהא שמעתא גמרא מתני' דמכר לו את השדה כו' דגרסינן תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא פעמים ששניהם מותרין כו' עד מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו כשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר ע"כ ובעי לאוקמה דלא כר' יהודה ומסיק מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומהדרינן אמר רבא סיפא דא"ל מדעתי וזהו כלשון ר"מ ז"ל בלא דוחק כלל בדין הזה שהעתקתי ובגמרא הסמוך לו שאני מעתיק לפניך בס"ד ואם הדעות חלוקות כולם דברי אלהים חיים הם:
אבל אם אמר לו המוכר כו' עד הרי כל הפירות ללוקח. פרק איזהו נשך והיא שייעדתי בסמוך לכתוב: