המלוה את חבירו לא ימשוך עבדו וכו'. לפיכך אם עדיין לא החזיר חובו כו' עד אינה יוצאה בדיינין: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן מקום לשודא דדייני וכו': ואני אומר האמת יורה דרכו אבל עיקר הלכה זו פרק הגוזל עצים גמרא מתניתין דהגוזל פרה והזקינה כו' במעשה דרב יוסף בר חמא דהוה תקיף בעבדי דאינשי דהוה מסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא כו' והדר ביה דאמר ליה רבא בריה דכיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית וא"ל הדרי בי ומייתי עלה נמי הדר בחצר חבירו כו' והדר ביה ומייתי לה נמי במציעא פרק איזהו נשך ואית ביה תרי לישני ובזה אין אני רואה ביניהם מחלוקת כלל כי הוא תלמוד ערוך לא נחלקו אלא במה שאמר לפיכך כו' שהם דברי סברא שקיבל ואין ספק במה שאמר כמו שיראו הדיינין ודאי וברור שאינו שודא דדייני שהרי לא הוזכר בגמרא אלא רצה לומר כפי מה שנראה בעיניהם עד שיצאו שניהן בשלום ובלא חטא דלא ליחזי כרביתא כדאמר ליה רבא לאבוה וגם בחצר כן ואם הראב"ד נראה לו לחלוק בזאת הסברא יחלוק הן מסברתו הן בקבלתו מפי רבותיו הואיל ואין הדברים תלויים בראיות אין לי להכריע ביניהם כמו שכתבתי הטעם כמה פעמים והקדמתי בסדר זה החבור וכלל גדול אצלי בזה וכיוצא בו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות: