שליח ב"ד שבא למשכן וכו' וכל הנמצא בידו עד הלילה בלילה: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור שהרי פסק למעלה וכו': ואני אומר מה ענין זה לזה מה שכתב למעלה הוא פרק שני ובסדר תקנת הגאונים ז"ל והסכמתו שלא יכנס הבעל חוב והשליח בית דין לבית הלוה אלא הלוה עצמו יוציא להם את העבוט שלא תקנו לעקור מגוף תורה דכתיב בחוץ תעמוד וכן הוא שכתב כאן שבא למשכן כו' רצה לומר כהלכתא שעמד בחוץ על פתח הלוה והאיש הנושה הוציא את העבוט אליו החוצה על הסדר הזה והנה הלשון לפניך בפרק השני עיין עליו וכך תמצאנו וזה פשוט ועיקר הדין הזה במציעא פרק המקבל ומייתי לה פרק אלו מציאות:
היו לפניו שני כלים עד שלשים יום: כתב הראב"ד ז"ל כמו שאמרו סתם הלואה שלשים יום עכ"ל: ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק המקבל ובספרי והטעם הזה מוטעם לחכמינו מזמן רבותינו הקדושים נ"ע ואע"פ שאינו מפורש בגמרא להדיא:
ומשלשים יום ולהלן מוכר המשכון עד משאת מאומה. פרק המקבל: