המלוה את חבירו וכו' ועוד אם מתו מה יעשה וכו' אבל ודאי כו' עד וכזה ראוי לדון ולהורות: כתב הראב"ד אמת הוא שהנוסחאות מתחלפות בזה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק שבועת הדיינין (דף מא) ואלמלא שהתניתי עם זה החבור לבנות ולא לסתור הייתי משיב על זאת אמנם צריך אני לדון לפניו בקרקע כתלמיד לפני רבו מה שאמר שקיים את שתי הנוסחאות והא דאיכא סהדי הא דליכא סהדי ניחא שפיר אי הוה ברייתות או משניות או מימרות דאמרינן הא מיירי הכי והא מיירי הכי ואי בשמעתין לימא לן מר הא הלכתא וסוגיא אזלא מפרשינן לה להאי גירסא הכי ולהאי גירסא הכי אנן דינא בעי לאגמורן והוה ליה לפרושי לן ואנהר עיינין דמן כמה שנין רברבנוהי משתבשין ועוד מאי דסיים אי אית ליה שטרא לא השמיעו הקורא יפה שהרי פירש ר"מ ז"ל ותמה אם כן עשו מלוה על פה כמלוה בשטר והדין עמו אלמא נלמוד מדבריו כי כל מה שטרח להאיר עינינו בהלכה זו לפי שהיה מלוה על פה וגם הבננו מדבריו שאם היה בשטר דיו בשובר כמו שכתב בכמה מקומות ושמא הייתי יכול לדקדק בשאר דבריו אם לא היה בהן סתירה ודי לי שאעמוד בשלי: