המלוה את חבירו כו' עד זו היא מלוה על פה. בכתובות ריש פרק הנושא (דף ק"א) :
ואינו צריך לפרעו בעדים וכו' עד ושלם לו חובו. בפרק שבועת הדיינים (דף מא) :
לפיכך האומר היו עלי עדים וכו' עד ביד המלוה: כתב הראב"ד ז"ל אני קבלתי וכו': ואני אומר רבים אמרו כן אבל לדעתנו וקבלתנו ששטרי הודאות והלואות מסתמא בקנין הם וסתם קנין לכתיבה עומד כמו שכתב ר"מ ז"ל בסמוך ובגמ' דכתובות ריש פרק אע"פ (דף נ"ה) פסיק תלמודא להדיא והלכתא קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מיניה צריך לאימלוכי ביה וכן הסכימו רבותינו בעלי התוס' ז"ל אלא שאמרו דנהי דלא צריך לאימלוכי ביה אם בא הלוה מעצמו ומיחה בהם שלא יחתמו ולא יתנו אין כותבין ונותנין ובזה רבו הסברות והראוי לפי ראות עיני הדיין לחקור ולדעת מפני מה זה מוחה או על מה הלוה את מעותיו ויעשה בענין שיוציא הדבר לאמתו:
קנו מידו שהוא חייב לו מנה עד אינן צריכין להמלך בו. בכתובות פרק אע"פ (דף נ"ה) ובבתרא פרק חזקת הבתים: