במה דברים אמורים בשחזרו זה אחר זה אבל אם חזרו כולן כאחד וכו' וכן אם חזרו שלשתן כו' עד על דרך זה לעולם: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שהן משלשין לפי הגמ' וכו' עד וכן כל פחת שיהיה שם המרבה משלים עד הממעיט אבל לא הממעיט עד המרבה עכ"ל: ואני אומר הפירוש ההוא רש"י ז"ל פירשו באורך ומאותו הטעם עצמו שכתב הראב"ד ז"ל שהמרבה נעשה שותף לממעיט בתוספת שלו ומ"מ מה שפירש ר"מ ז"ל כאן כך פירש בפירוש המשניות שלו ופירוש מקובל הוא ביותר ולשון משלשין הכי משמע טפי ומה שהקשה הראב"ד ז"ל יש לי לתרץ ואפרשנה יפה והבן כי פרק המקדיש נשנית המשנה כלשון ר"מ ז"ל בתחלה ובגמ' (דף כ"ז:) אמר רב חסדא עלה לא שנו אלא שבן ארבעים עומד במקומו כלומר שהוא רוצה ליתן הארבעים שאמר אבל אין בן ארבעים עומד במקומו (אלא שחזר בו) משלשין ביניהם כמו שפירש ר"מ ז"ל שכל אחד נותן שבע ואקשינן חזר בו של בן ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר ואמאי ליתן בר חמשין בהדיה פירוש ולא מטי ליה אלא שבע ומטונא דשייך בהדיה בתוספת דיליה כפירוש רש"י והראב"ד ז"ל ומהדר עלה בשקלא וטריא עד דמסיק אלא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה פי' כי כשחזרו בבת אחת אמר רב חסדא משלשין ביניהן לפי שנעשו כולן שותפין בתוספת שהרי כל אחד הוסיף כמו חבירו וכולן חזרו כאחד ואין לנו לקנות זה יותר מזה וכי קתני מתני' שחזרו בזה אחר זה שאין לאחד עם חבירו כלום לפיכך קונסין לכל אחד במה שהוא: