אבל כשימכור ההקדש הקרקע שלו וכו' הא למה זה דומה לשני לקוחות וכו' עד טורפת מן השני: כתב הכותב בהשגות ומה מכר לו ראשון לשני כל זכותו ועוד דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרא קמא ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמ' עכ"ל, ואינו מזכיר לא שם הכותב ולא שם האומר הנהוג בשאר המקומות: ואני אומר דברים אלו איני יודע מי אמרם ואינן דומין כלל בענין אבל מ"ש ר"מ ז"ל הוא מקובל לו מרבותיו נ"ע דומים בדומים כי ההקדש שהוא מפקיע שעבוד הכתובה מעליו הוי כאילו כתבה לו דין ודברים אין לי עמך מההיא דרבי אבהו שכתבתי והוא ודאי כלוקח ראשון וכשמכר ההקדש הוה ליה ההוא לוקח כלוקח שני ולא כתבה לו דהא ליכא למגזר משום דר' אבהו הואיל ויצא לחולין על ידי מכירה ולפיכך תגבה ממנו ולא מצינו למימר מה מכר הקדש שהוא ראשון לשני שהוא הדיוט הלוקח כל זכות שתבא לידו שהרי אפי' הקדש עצמו אין לו בו כלום זכות אי לאו דגזרינן מדר' אבהו כמו שכתבתי א"כ מה מכר לו מן הבא לידו וגם אי שתקת כו' ליכא למימר דמאי מצי מהדר להקדש הא אסיקנא בקדושין וכמה דוכתי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפילו כי מהדר להקדש ליגבי מינייהו דהא לא חל עליו שם הקדש כמו שכתבתי שאין מקדיש דבר שאינו שלו ותשובת התלמוד משום דר' אבהו ליכא דהא נפק לחולין ע"י מכירה ואיך יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. ומ"ש שאין לו דמיון במשנה ובגמ' אדרבה כי מעיינת בה בגמ' פ' שום היתומים משכחת לה שפיר דשקיל וטרי עלה מבע"ח וכתובה בכה"ג דדינייהו שוה והא אתפרשו להו דיני כתובה לגבי כתובה אלא ודאי הכותב לא עיין בה ותלה באילן גדול: