המקדיש כל נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב וכו' עד שקדם: כתב הראב"ד ז"ל איני סבור שהקדש זה מפקיע מידי שעבוד וכו': ואני אומר סברא זאת מקובלת אצלנו מפי רבותינו בעלי התוס' ז"ל כי רש"י ז"ל אמרה ומאותה ראיה דר' אבהו וכי הא דאמרי' בכתובות ובכמה דוכתי עשה שורו אפותיקי והקדישו אין בעל חוב גובה ממנו וכדאסיקנא בכל דוכתא הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד ופירש הוא ז"ל דוקא דומיא דהאי שור שהוא קדוש קדושת הגוף אבל קדושת דמים לא אלא מן הדין שלא יחול ההקדש על הדבר המשועבד לחבירו כדאסיקנא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכדמתמהינן בגמ' דפ' שום היתומים (דף כ"ג:) על מתני' דהפודה פודה כו' למה לי למימר הפודה פודה כו' כלומר יקחו אותו הם בעצמם בפרעונה ופרקינן משום ר' אבהו דאמר ר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. ופירש בו רש"י ז"ל שני פירושים הראשון שהיה לו לצאת בדמים מועטין והשניה בחנם והראשון עיקר אצלו ומפי השמועה וכזה הסכים הראב"ד ז"ל. אבל רבינו משה ז"ל רוח אחרת עמו כי לא שמענו זה החילוק בתלמוד והיה מקובל בו שבכל ענין נאמר וכדמייתינן עלה פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע מטעם נשאלין על ההקדש או לא וקי"ל פ"ה דמס' נזיר כר' יהושע וגם בכולה סוגיין דפרק שום היתומים משמע שעל כל אלו מכריזין בקר וערב ומדקדקין בקריאתן דקא מייתי להו בהדי הדדי ומותיב מהא להא ומהאי להאיך ועוד דאמרי' ריש פירקא למה לי למימר על מנת ליתן לאשה כו' ומהדרינן משום דאיכא דניחא ליה בהא ואיכא דניחא ליה בהא אלמא מהדרי לדקדוקי זכותייהו כי היכי דלקרו ועוד דהא מדירין אותו מן האשה כשמגרשה כדי שלא יעשה קנוניא על ההקדש ואי ס"ד דלאו הקדש גמור הוא מה לנו לדקדק בהן כל כך אלא ודאי הקדש גמור הן כדברי ר"מ ז"ל והא דמתמה תלמודא הכי מפרשינן לה למה לי למימר הפודה פודה דמשמע אחר ולא הן עצמן מקבלין אותן בפרעונן ואפילו בשוויין וזה למה ומהדרינן משום דר' אבהו כו' כי מאחר שאין פרוטה יוצאת מתחת ידן וההקדש לא נתחלל יאמרו כן וזה ביאור יפה וסברא נכונה:
אבל כשימכור ההקדש הקרקע שלו וכו' הא למה זה דומה לשני לקוחות וכו' עד טורפת מן השני: כתב הכותב בהשגות ומה מכר לו ראשון לשני כל זכותו ועוד דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרא קמא ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמ' עכ"ל, ואינו מזכיר לא שם הכותב ולא שם האומר הנהוג בשאר המקומות: ואני אומר דברים אלו איני יודע מי אמרם ואינן דומין כלל בענין אבל מ"ש ר"מ ז"ל הוא מקובל לו מרבותיו נ"ע דומים בדומים כי ההקדש שהוא מפקיע שעבוד הכתובה מעליו הוי כאילו כתבה לו דין ודברים אין לי עמך מההיא דרבי אבהו שכתבתי והוא ודאי כלוקח ראשון וכשמכר ההקדש הוה ליה ההוא לוקח כלוקח שני ולא כתבה לו דהא ליכא למגזר משום דר' אבהו הואיל ויצא לחולין על ידי מכירה ולפיכך תגבה ממנו ולא מצינו למימר מה מכר הקדש שהוא ראשון לשני שהוא הדיוט הלוקח כל זכות שתבא לידו שהרי אפי' הקדש עצמו אין לו בו כלום זכות אי לאו דגזרינן מדר' אבהו כמו שכתבתי א"כ מה מכר לו מן הבא לידו וגם אי שתקת כו' ליכא למימר דמאי מצי מהדר להקדש הא אסיקנא בקדושין וכמה דוכתי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפילו כי מהדר להקדש ליגבי מינייהו דהא לא חל עליו שם הקדש כמו שכתבתי שאין מקדיש דבר שאינו שלו ותשובת התלמוד משום דר' אבהו ליכא דהא נפק לחולין ע"י מכירה ואיך יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. ומ"ש שאין לו דמיון במשנה ובגמ' אדרבה כי מעיינת בה בגמ' פ' שום היתומים משכחת לה שפיר דשקיל וטרי עלה מבע"ח וכתובה בכה"ג דדינייהו שוה והא אתפרשו להו דיני כתובה לגבי כתובה אלא ודאי הכותב לא עיין בה ותלה באילן גדול: