המקדיש שדה אחוזתו וכו' בד"א בזמן שהיובל נוהג כו' אבל בזמן שבטלו היובלות כו' עד ויתן מה שאמר: כתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי שום הפרש בין זה לזה וכו': ואני אומר גם זו לא יצא מפיו כי זה מפורש סוף פ"ק דבכורות (דף י"ג) ובערכין ר"פ המקדיש (דף כ"ז) ובת"כ אלא שקיצר בלשונו בחכמתו כדרך חכמי המחברים אבל פירשו בפירוש המשניות שלו וז"ל וכתוב בספרא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה היו מעורבבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהא יובל נוהג ת"ל יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות לפיכך בזמן שאין שם יובל למה פודין שדה זו הואיל ואין שם יובל שתצא בו לכהנים לפיכך מכריחין את בעליה ומטריחין אותו לתת בו דמים ושיהא הוא פותח ראשון מפני טעמים הרבה האחד שהוא נותן חומש והשני שמצות גאולה באדון והשלישי שהוא חפץ ורוצה בה יותר מזולתו עכ"ל. וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל כן פירשוה ואין שלשת הטעמים מפורשים בגמרא אלא טעם החומש בלבד: