נשאר בינו לבין היובל וכו' עד אתה מחשב חדשים: כתב הראב"ד ז"ל אמת שכך כתוב בספרים וכו': ואני אומר מה שאצלו באולי אצלי בודאי שגזירת הכתוב הוא בערכין פ' אין מקדישין (דף כ"ה) גמ' מתני' דאין מחשבין דגרסינן תנו רבנן מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים ומנין שאם (רצה הקדש) לעשות חדשים שנה עושה והיכי דמי כגון דאקדשה בפלגו דארבעין ותמני תלמוד לומר וחשב לו (הכל) מ"מ ע"כ. ופירש"י ז"ל השנים הנותרות כל מה שנותר חשוב שנים לעשות חדשים שנה לחשב אותן חדשים שיצאו כאילו הן שנה והוי רווחא דידיה והיכי דמי דאקדשה בפלגו דמ"ח דאי חשבת לחדשים שיצאו שנה גמורה הוו להו פחות משתי שנים ואינה נגאלת עכ"ל. וכבר פירש הוא ז"ל למעלה תחלת הפרק באותה שמועה עצמה פירוש מרווח באורך והביא מה שאמרו רב ושמואל בבכורות פרק יש בכור דהמקדיש פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן דין גירוע ואם בא לגאלה נותן חמשים שלמים דגבי גירוע כתיב ע"פ השנים הנותרות ונגרע עכ"ל. למדנו כי הכל לתועלת ההקדש וכדברי ר"מ ז"ל אלא שהראב"ד ז"ל היה מפרש באולי לחדשים הבאים כשנים ורש"י ז"ל פירש החדשים היוצאים וכשאינה נגאלת הוה ליה רווחא דהקדש וכדאסיקנא שמעתא דעצה טובה קמ"ל וכן כתב ר"מ ז"ל בסמוך ומה שאמר בת"כ פרשת בהר סיני פ"ז כך הוא מניין אם רצה לעשות חדשים שנה יעשה תלמוד לומר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו ע"כ. ונמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים על דרך הגמרא ומקובלים מפי הראשונים: