בְּבֵאוּר כְּלַל חוֹבַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ
יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מָה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וּלְמָה צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו. The foundation of piety and the root of perfect service [of G-d] is for a man to clarify and come to realize as truth what is his obligation in his world and to what he needs to direct his gaze and his aspiration in all that he toils all the days of his life.

אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד): הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. But the path to arrive at the "desired haven" (Ps. 107:30) of ours is this world. This is what our sages of blessed memory said: "this world is like a corridor before the World to Come" (Avot 4:16).

וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׁם הָאָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כב א): הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם. The means that lead a person to this goal are the commandments which the blessed G-d commanded to us. The place of the performance of these commandments is only in this world. Therefore, man was first placed in this world so that through these means prepared for him here, he will be able to reach the place prepared for him, namely, the World to Come, there to be sated with the good which he acquired through these means. This is what our sages of blessed memory said "today to do them, and tomorrow to receive their reward" (Eruvin 22:1).

וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּדָּבָר תִּרְאֶה כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מָה שֶׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (תהלים עג): וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב. וְאוֹמֵר (שם כז): אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי וְגוֹ', כִּי רַק זֶה הוּא הַטּוֹב. וְכָל זוּלַת זֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם לְטוֹב, אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וְשָׁוְא נִתְעֶה. When you look further into the matter, you will see that true perfection lies only in clinging to G-d. This is what King David said "But as for me, closeness to G-d is my good" (Ps. 73:28) and, "one thing I asked from G-d; that I seek, that I may dwell in G-d's house all the days of my life, to gaze on the pleasantness of G-d..." (Ps. 27:4). For only this is the good, while anything besides this that people consider good is really emptiness and mistaken worthlessness.

אָמְנָם לִכְשֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לַטּוֹבָה הַזֹּאת, רָאוּי שֶׁיַּעֲמֹל רִאשׁוֹנָה וְיִשְׁתַּדֵּל בִּיגִיעוֹ לִקְנוֹתָהּ, וְהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכֹחַ מַעֲשִׂים שֶׁתּוֹלַדְתָּם זֶה הָעִנְיָן וְהֵם הֵם הַמִּצְוֹת. For a person to attain this good, it is proper that he first exert himself strenuously to acquire it, namely, to exert himself to cling to the blessed G-d through the power of deeds whose consequence is this end. These deeds are the commandments.

וְהִנֵּה שָׂמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בְּמָקוֹם שֶׁרַבִּים בּוֹ הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם הֵם הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוֹת אֲשֶׁר אִם יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן הִנֵּה הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ מִן הַטּוֹב הָאֲמִתִּי The Holy One, blessed be He, has put man in a place where the factors which distance him from the blessed G-d are numerous. These are the physical lusts which if he is drawn after them, behold, he draws away and goes ever further from the true good.

וְנִמְצָא שֶׁהוּא מוּשָׂם בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל): פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְכוּ'. הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִין מִצַּד אֶחָד, עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר. Thus, we see that man is truly placed in the midst of a raging battlefield. For all matters of this world, whether for the good or for the bad, are trials for a man. Poverty from one side versus wealth from the other. This is as Shlomo said: "Lest I be satiated, and deny You, and say, Who is G-d? or lest I be poor, and steal..." (Prov.30:9). Tranquility on one hand versus suffering on the other, until the battle is waged against him from the front and from the rear.

וְאִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל וִינַצַּח הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִין, הוּא יִהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּבוֹרְאוֹ וְיֵצֵא מִן הַפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה וְיִכָּנֵס בַּטְּרַקְלִין לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. If he will be a man of valor, emerging from the battle victorious on all fronts - he will be the "Adam HaShalem" (whole/perfect man) who will merit to cling to his Creator and will emerge from this corridor to enter into the palace to enlighten in the Light of (eternal) Life.

וּכְפִי הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְתַאֲווֹתָיו וְנִתְרַחֵק מִן הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַטּוֹב וְנִשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ, כֵּן יַשִּׂיגֵהוּ וְיִשְׂמַח בּוֹ. According to the extent that he conquered his inclination and lusts, and distanced from the factors which distance him from the good, and exerted himself to cling to G-d, to that extent will he attain it and rejoice in it.

וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם. אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל. כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל, וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ. וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִלּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ. If you look deeper into the matter, you will see that this world was created for man's use. But, behold man stands on a great balance. For if he is drawn after the world and distances from his Creator, behold, he corrupts himself and corrupts the world with him. But if he rules over himself and clings to his Creator, and uses the world only as an aid to serve his Creator - then he elevates himself and elevates the world with him. For all creations are greatly elevated when they serve the "Adam HaShalem" (whole/perfect man) who is sanctified with the holiness of the blessed G-d.

וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הָאוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים וְזֶה לְשׁוֹנָם (חגיגה יב): כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג): אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. This is like what our sages of blessed memory said regarding the light which G-d stored away for the righteous (Chagiga 12a): "when G-d saw the light which He stored away for the righteous, He rejoiced, as written: 'the light of the righteous rejoices' (Prov.13:9)".

וּבְעִנְיַן אַבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב וְשָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו אָמְרוּ (חולין צב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד וְהָיְתָה כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת, עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ. And regarding the "stones of the place" which Yaakov took and placed under his head the Midrash says (Chulin 91b): "Rabbi Yitzchak says: 'this teaches us that they gathered together in one place, each one saying: let the righteous man lay his head upon me'".

וְהִנֵּה עַל הָעִקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (רבה, ז) שֶׁאָמְרוּ, זֶה לְשׁוֹנָם: רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים וְגוֹ' (קהלת ז), בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵן, וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעַתְךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי. Our sages roused us to this fundamental principle in Midrash Kohelet saying: "see the work of G-d." (Ecc. 7:13), "when the Holy One, Blessed be He, created Adam, He took him and led him to pass before all the trees of the Garden of Eden and said to him: 'see how beautiful and excellent are my works. All that I have created, I have created for your sake. Be careful that you do not become corrupt and destroy My world.'"

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא תַּכְלִיתוֹ. The general principle of this matter: man was not created for his state in this world, but rather, for his state in the World to Come. Only that his state in this world is a means towards his state in the World to Come, which is his ultimate purpose.

עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַמּוּכָן כְּבָר, וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם (ע"ז ב). מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֹאכַל בְּשַׁבָּת. הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְיַבָּשָׁה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לְיָם וְכוּ' (ק"ר א). וְכָאֵלֶּה רַבִּים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. Hence, you will find many statements of our sages, of blessed memory, all along similar lines, comparing this world to a place and time of preparation while the next world is compared to a place of rest and eating what has already been prepared. For instance they said: "this world is like a corridor" (Avos 4:16), as I wrote earlier; "today for their performance and tomorrow [for receiving their reward]..." (Avodah Zara 3a); "He who toiled on Friday will eat on the Sabbath" (Kohelet Raba 1:15); "this world is like the shore and the next world like the sea", and many other statements along the same lines.

וְתִרְאֶה בֶּאֱמֶת שֶׁכְּבָר לֹא יוּכַל שׁוּם בַּעַל שֵׂכֶל לְהַאֲמִין שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הוּא לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי מָה הֵם חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹ מִי הוּא שֶׁשָּׂמֵחַ וְשָׁלֵיו מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן (תהלים צ), Indeed, you can see that no rational person can possibly believe that the purpose of man's creation is for his existence in this world. For what is man's life in this world? Who is truly happy and content in this world? "The days of our life are 70 years, and if by strength, 80 years, yet their span is but toil and trouble" (Ps. 90:10).

בְּכַמָּה מִינֵי צַעַר וָחֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּטְרָדוֹת, וְאַחַר כָּל זֹאת, הַמָּוֶת. אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יִמָּצֵא שֶׁיַּרְבֶּה הָעוֹלָם לוֹ הֲנָאוֹת וְשַׁלְוָה אֲמִתִּית. וְגַם הוּא, אִלּוּ יַגִּיעַ לְמֵאָה שָׁנָה כְּבָר עָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם. How many sorts of distress and sicknesses, pain and burdens, and after all that death! Not one in a thousand can be found to whom this world has granted plenty of pleasures and true contentment. And even such a person, if he reaches the age of a hundred years, already [is as one who already] passed and disappeared from the world.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה צָרִיךְ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתְּנֻפַּח בּוֹ נְשָׁמָה כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה וְעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הַמַּלְאָכִים עַצְמָם. Furthermore, if the purpose of man's creation were for the sake of this world, it would not have been necessary to imbue him with such a lofty and exalted soul, greater even than the angels themselves.

כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא אֵינָהּ מוֹצְאָהּ שׁוּם נַחַת רוּחַ בְּכָל עִנּוּגֵי זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מָה שֶׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, זוֹ לְשׁוֹנָם (קהלת רבה ו): וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת מֶלֶךְ, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מָה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם חֲשׁוּבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ, אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, אֵינָם כְּלוּם לָהּ, לָמָּה, שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים. Especially so, when the soul finds no satisfaction whatsoever from all the pleasures of this world. This is what our sages teach us in Midrash Kohelet: "'but the soul will not be fulfilled' (Kohelet 6:7) - What is this analogous to? To the case of a common peasant who married the king's daughter. Even if he brought her all that the village possessed, it would be as nothing to her. For she is the king's daughter. So too with the soul, if you would bring to her all the pleasures of this world, they would be like nothing to her. For she is from higher worlds" (Kohelet Raba 6:7).

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד): עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד. כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה אוֹהֶבֶת הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל אֶלָּא אַדְּרַבָּא מוֹאֶסֶת בּוֹ. אִם כֵּן וַדַּאי לֹא הָיָה בּוֹרֵא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּרִיאָה לְתַכְלִית שֶׁהוּא נֶגֶד חֻקָּה וְנִמְאָס מִמֶּנָּה. Likewise our sages of blessed memory taught us: "against your will were you formed, and against your will were you born" (Avot 4:22). For the soul does not love this world at all. On the contrary, it despises it. If so, certainly, the Creator, blessed be His Name, would never have created something for a purpose which is against its nature and despised by it!

אֶלָּא בְּרִיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא הִיא. וְעַל כֵּן נִתְּנָה בּוֹ נְשָׁמָה זֹאת, כִּי לָהּ רָאוּי לַעֲבֹד, וּבָהּ יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל הַשָּׂכָר בִּמְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר נִמְאָס אֶל נִשְׁמָתוֹ כָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא נֶאֱהָב וְנֶחְמָד מִמֶּנָּה, וְזֶה פָּשׁוּט. Rather, man's creation was for his state in the world to come. Therefore, this soul was placed in him, for it befits the soul to serve G-d; and through it a man will be rewarded in proper time and place. Thus this world will not be something despised to his soul, but rather beloved and cherished by it. This is evident.

וְהִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ זֶה, נָבִין מִיָּד חֹמֶר הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר עָלֵינוּ וִיקָר הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, כִּי הִנֵּה אֵלֶּה הֵם הָאֶמְצָעִים הַמְּבִיאִים אוֹתָנוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר בִּלְעֲדָם לֹא יֻשַּׂג כְּלָל. Behold, after knowing all this, we will immediately realize the grave obligation of the commandments upon us and the preciousness of the Divine service which lies in our hands. For these are the means which lead us to the true perfection. Without them, this state will not be attained in the least.

וְאוּלָם יָדוּעַ כִּי אֵין הַתַּכְלִית מַגִּיעַ אֶלָּא מִכֹּחַ קִבּוּץ כָּל הָאֶמְצָעִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ וַאֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לְהַגִּיעוֹ. וּכְפִי כֹּחַ הָאֶמְצָעִים וְשִׁמּוּשָׁם, כֵּן יִהְיֶה הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מֵהֶם. וְכָל הֶפְרֵשׁ קָטָן שֶׁיִּמָּצֵא בָּאֶמְצָעִים, תִּבָּחֵן תּוֹלַדְתּוֹ בְּבֵרוּר וַדָּאִי בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מִקִּבּוּץ כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְזֶה בָּרוּר. It is known that a purpose is not attained without the combined contribution of all the means found and employed to achieve it. According to the capacity of the means and their use will be the resulting achievement of purpose and any slight deviation found in the employed means will be very noticeable in the end result derived from their combined contributions. This is self-evident.

מֵעַתָּה וַדַּאי הוּא, שֶׁהַדִּקְדּוּק שֶׁיְּדֻקְדַּק עַל עִנְיַן הַמִּצְוֹת וְהָעֲבוֹדָה, מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַדִּקְדּוּק כַּאֲשֶׁר יְדַקְדְּקוּ שׁוֹקְלֵי הַזָּהָב וְהַפְּנִינִים לְרֹב יָקְרָם, כִּי תּוֹלַדְתָּם נוֹלֶדֶת בַּשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי וְהַיְּקָר הַנִּצְחִי שֶׁאֵין יְקָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. It is obvious therefore, that we must be meticulous to the utmost degree in the manner of observance of the commandments and the service of G-d just as the merchants of gold and precious gems are meticulous to the utmost precision in weighing them due to their precious value. For the fruits of the commandments are the true perfection and the eternal preciousness of which there is nothing more precious.

נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי עִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק לְקַיֵּם מִצְווֹת וְלַעֲבֹד וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן To summarize what we have learned, the primary [purpose] of man's existence in this world is solely to fulfill the commandments, serve [G-d] and stand up to trials.

וְהַנָּאוֹת הָעוֹלָם אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ אֶלָּא לְעֵזֶר וּלְסִיּוּעַ בִּלְבַד לְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ נַחַת רוּחַ וְיִשּׁוּב דַּעַת לְמַעַן יוּכַל לְפַנּוֹת לִבּוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו The pleasures of this world should only be used for aiding and assisting him, so that he will have tranquility and peace of mind in order to free his heart for this service incumbent upon him.

וְאָמְנָם רָאוּי לוֹ שֶׁתִּהְיֶה כָּל פְּנִיָּתוֹ רַק לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּכְלִית אַחֵר בְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשֶׂה אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל אֶלָּא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִשְׁבֹּר כָּל הַמְּחִצּוֹת הַמַּפְסִיקוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הֵן הֵנָּה כָּל עִנְיְנֵי הַחָמְרִיּוּת וְהַתָּלוּי בָּהֶם, עַד שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ כַּבַּרְזֶל אַחַר אֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת. Thus it is proper that all of a man's inclination be solely to the blessed Creator and that all of his actions great or small have no other purpose than to draw closer to G-d, blessed be He, and to break down all the barriers separating him from his Master, which are all the matters of physicality and the things dependent on them, until he is drawn towards the blessed G-d like iron is drawn to a magnet.

וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא אֶמְצָעִי לַקֻּרְבָה הַזֹּאת, יִרְדֹּף אַחֲרָיו וְיֶאֱחֹז בּוֹ וְלֹא יַרְפֵּהוּ. And anything that he deems to be a means serving to drawing close to G-d, he will chase after it, grab hold of it, and not let it go.

וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְנִיעָה לָזֶה, יִבְרַח מִמֶּנּוּ כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג): דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ, And anything which he deems to be detrimental to this, he should flee from it as one flees from fire, similar to what is written: "my soul clings after You, Your right hand upholds me" (Ps. 63:9).

כֵּיוָן שֶׁבִּיאָתוֹ לָעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא לַתַּכְלִית הַזֶּה, דְּהַיְנוּ, לְהַשִּׂיג אֶת הַקִּרְבָה הַזֹּאת בְּמַלְּטוֹ נַפְשׁוֹ מִכָּל מוֹנְעֶיהָ וּמַפְסִידֶיהָ. For his coming to this world is only for this purpose, namely, to attain this closeness, by rescuing his soul from whatever hindrance and detriment to it.

וְהִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ וְהִתְבָּרֵר אֶצְלֵנוּ אֲמִתַּת הַכְּלָל הַזֶּה, יֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר עַל פְּרָטָיו לְפִי מַדְרֵגוֹתֵיהֶם מִתְּחִלַּת הַדָּבָר וְעַד סוֹפוֹ, כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרָם רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר בַּמַּאֲמָר שֶׁלּוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ כְּבָר בְּהַקְדָּמָתֵנוּ, וְהֵם: הַזְּהִירוּת, הַזְּרִיזוּת, הַנְּקִיּוּת, הַפְּרִישׁוּת, הַטַּהֲרָה, הַחֲסִידוּת, הָעֲנָוָה, יִרְאַת הַחֵטְא וְהַקְּדֻשָּׁה. Behold, after we have known this general principle and clarified its veracity, we must investigate on its details, according to its stages, from beginning to end as Rabbi Pinchas ben Yair arranged in his teaching which we brought in the introduction. These steps are "watchfulness", "zeal", "cleanliness", "separation", "purity", "piety", "humility", "fear of sin", "holiness".

וְעַתָּה נְבָאֲרֵם אֶחָד אֶחָד בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. Now we will clarify them one by one, with G-d's help.