Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 1:19

וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול וכו'. כתב מהר"י קולון ז"ל בשורש ס"ט וז"ל ופשיטא שאין להכשירו ע"י קריאת התינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסק האות ובציר ליה משיעורא כגון וי"ו קטיעא שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד אבל היכא דפשיטא שאין האות נשאר בצורתה מה תועיל קריאת התינוק ועינינו רואות שאין האות כצורתה ע"כ יעו"ש. ומכאן הקשה הרב ט"ז באו"ח סי' ל"ב סק"ט למור"ם ז"ל שתלה קריאת התינוק באות אל"ף שלא נגע היו"ד שלה לגגה עיי"ש שכתב וז"ל ואין לדחוק ולומר דלענין שנכתב כבר בהכשר ואח"כ נפסק מהני קריאת התינוק בכל מילי מצד הטעם שזכרתי ועוד דהא מהרי"ק ז"ל איירי שנכתב מעיקרא בפיסול ואפ"ה אינו מחלק בין דין שלו לנפסק כרעא דוי"ו דויהרוג שבתלמוד דמיירי בנפסק אח"כ אלא ודאי דאין חילוק בזה עיי"ש באורך.
ולדידי אין זה הכרח דמהרי"ק ז"ל ס"ל כפשט דברי רש"י ז"ל שפי' וי"ו דויהרוג כל בכור אירע במקום נקב ונראה כמין יו"ד דהיינו בשעת הכתיבה אירע כך שהיה במקום נקב וכמו שהבין מרן ב"י ז"ל סי' ל"ב וז"ל וגבי הפסיק וי"ו דויהרוג בנוקבא כתב וי"ו דויהרוג אירע במקום נקב משמע בשעת הכתיבה פגע במקום נקב אפ"ה כשר אי ינוקא וכו' יעו"ש ואף שבתירוץ שני של מרן ב"י לא סלקא הכי מ"מ מהרי"ק הכי ס"ל בפי' הש"ס כדברי רש"י ז"ל ודוק.