Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 4:13

וכן אם היה שם עד אחד בלבד וכו'. הראב"ד השיג עליו, וז"ל א"א זהו תימה ומאחר שבעה"ב לא היה שם איך יש כאן טענת בריא כדי שיהא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואולי נאמר שאחר שימצאנה בידו טענת בריא הוא ואע"פ שלא ראה כשהוציא מביתו אלא שהעד מעיד וכו' יעו"ש. ומכאן הקשה בס' מורה צדק משם מהרש"ף ז"ל למ"ש הטור בחו"מ סי' ע"ה משם הראב"ד ז"ל שמחלק בין כשהעד לפנינו לשהלך למדינת הים דכשהעד לפנינו מחייבו שבועה דאורייתא אפי' בטענת שמא כסברת רבינו, ואילו בכאן כתב בהיפך יעו"ש. ומרן החבי"ב [בכנסת הגדולה] שם הגהות ב"י אות ע"א הקשה עליה דמהרש"ף וז"ל ואני בעניי לא ראיתי בהשגת הראב"ד דבר שיחויב ממנו שסותר למ"ש רבינו בעל הטורים ז"ל כאן בשמו, איברא שכתב שם הראב"ד דכל שבעה"ב לא נכנס עמו טענת שמא מקרי אף ששם מדבר כשהעד אינו בפנינו ואז מודה הראב"ד להר"י אבן מיגש ז"ל כמ"ש הרב בעל התרומות בשמו וכו' יעו"ש.
ואחרי המחילה רבה לא אפשר לומר דהראב"ד מיירי כשהעד אינו בפנינו, שהרי כתב בפירוש אע"פ שלא ראה כשהוציא מביתו אלא שהעד מעיד וכו'. הרי להדיא דאתא גברא וקאי בבי"ד, ועוד אם אין העד בפנינו איך הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע. ומ"ש עוד מרן החבי"ב [כנסת הגדולה] שם עליה דהגידולי תרומה וז"ל ובעל התרומות כתב דמהשגת הראב"ד בפ"ד מהל' גזילה נראה שהעד בפנינו, ולכן כתב דגרסינן (כדברי) [בדברי] רבינו הראב"י שהביא בס' התרומות כן בשמו, ולא ידענא מנא ליה הא בדברי הראב"ד עכ"ל. ולפי מ"ש כן נראה להדיא בדברי הראב"ד ז"ל, ודברי הרב גדו"ת ברורים ונכונים כמ"ש, ודברי מרן החבי"ב צריכים לי עיון (א"ה ס"ט ועיין להרב מטה שמעון בהגהות הטור אות פ"ז דאשתמיט מיניה דברי הרב גדו"ת ז"ל).
ומ"ש עוד הרב שם משם הרב מורה צדק שהביא משם הריטב"א ז"ל דאפי' אם עשהו מורשה לעד אין משביעין אותו על פי טענת המורשה וכו' יעו"ש, כנראה שדעת הריטב"א כהרא"ם והר"א ז"ל היפך דעת הרי"ף ז"ל ואילו בחידושיו למס' שבועות דף מ' הביא מחלוקת זו והסכים לסברת הרי"ף וכתב וז"ל ולזה הסכימו רבותי נוחם עדן ע"כ. הרי להדיא היפך מה שנראה ממה שהביא הרב מורה צדק בשמו, ואולי אפשר לומר לשיטת הרא"ם ז"ל והר"א אמרו. ומ"ש הריטב"א ולזה הסכימו רבותי נ"ע, אם כונתו הוא על הרשב"א הוא היפך מ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"ג מהל' טוען שכתב שנחלקו המפרשים וכו', ודעת הרשב"א כדברי הפוטרים משבועת התורה וכו' יעו"ש. ושוב ראיתי להרב דברי אמת בקונטרסיו דף ל"ג ע"א שהביא מ"ש הריטב"א בחידושיו לקידושין שדעתו ודעת הרא"ה והרמב"ן כדעת הרי"ף ז"ל, ועיין בחידושי הרשב"א לשבועות.
והרא"ש בפ' שבועת הדיינים הביא דברי הרמב"ן שהביא ראיה לסברת הרי"ף מהא דהקשה בירושלמי בסוגיין בהך ברייתא דכל ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה והרי קרקע ששנים מחייבין אותו ממון ואין אחד מחייבו שבועה, ומשני שניא ההיא שאין נשבעין על הקרקעות, והרי קנס, שנייא ההיא שאין נשבעין על הקנס וכו' שאפי' אם יודה פטור אין עד אחד מחייבו שבועה, ואם איתא הו"ל להקשות והרי שניים שמחייבין אותו בשמא, אלא ודאי דכלל זה אמת חוץ מב' דברים שהקשה בירושלמי קרקע וקנס עכ"ל. וראיתי להרב גידולי תרומה בשער ל"ו ח"ג דהקשה להירושלמי, וז"ל ותמיהא לי מילתא דאי קרקעות וקנס אין עד אחד מחייב שבועה ומשום [דהוי] דברים שאין נשבעין עליהן א"כ (גבי) [גם] העדאת עד אחד בפרוטה לא היה לן לחייב שבועה כיון דטענת פרוטה לא הוי דבר שנשבעין עליו לדידן דפסקינן כרב כמו שנתבאר בשער ז' ואע"ג דלשמואל איכא לתרוצי כדתירצו התוס' דאזיל לטעמיה דמחייב במודה מקצת בכפירת פרוטה. ואולי הירושלמי לשיטת שמואל קאמר הא דקאמרי דלפי"ז אין הלכה כשמואל בהא וכו' יעו"ש. וכנראה דלא ראה דברי הירושלמי במקומם שהקשו בתר הכי וז"ל והרי שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה, ומשני מתני' בנשבע מפיו, מה דמר שמואל בנשבע מפי אחרים ע"כ. ועיין בס' פני משה שם מה שפירש דברי הירושלמי ודוק.