Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 3:4

גזל בהמה והזקינה וכו' אם גזל בהמות וכחשו כחש שאפשר לחזור וכו' או שגזל מטבע ונפסל וכו' או שהיתה יוצאה להסקל אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה. הקשה הרב לח"מ דבגמ' פ' הגוזל משמע דהך סיפא ר' יעקב היא דאף בשנגמר דינו אומר לו הרי שלך לפניך וכדפי' רש"י שם, ואילו בפי"א מהל' נזקי ממון פסק כרבנן שאם החזירו בשנגמר דינו אינו מוחזר, ותירץ וז"ל וי"ל לקושיא ראשונה דרבינו סובר כדכתבו התוס' בפ' ארבעה וחמשה וכו', ולכך אינו יכול לומר הרי שלך לפניך לפי שהתפיס בידים והשתא לפי"ז נוכל להעמיד כל הבבא במתני' דהגוזל קמא כרבנן דר' יעקב, ושור היוצא להסקל דמתני' כגון שתפסו בי"ד מאליהן ע"כ.
וראיתי להרב שער המלך בהשמטות בח"ד שהקשה על דברי הלח"מ מההיא דפ' מרובה (בבא קמא דף ע"א ע"ב) דפריך הש"ס לר' מאיר ששור הנסקל איסורי הנאה היא, ומשני אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שמסרו לשומר והזיק בבית השומר ונגמר [דינו] בבית השומר ור"מ ס"ל כר' שמעון וס"ל כר' יעקב דאמר דאף שנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר וכו', והשתא אם איתא דרבנן מודו מיהא היכא שתפסו בי"ד מאליהן אף שנגמר דינו מוחזר אמאי מוקי לר"מ כר"י לחוד לוקמא ככו"ע וכגון שתפסו בי"ד מאליהן והצריכו עיון. ולפי קוצר ענ"ד מה שנראה לומר בדעת רבינו הוא דהא דמחלק רבינו בין התפיסו [לבי"ד] בידים להתפיסו בי"ד [מאליהן] היינו דווקא בגנב וטעמא דמילתא הוא כיון דבגנב כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל דהיינו כעין שגזל כי התפיסו לבי"ד בידים חשיב לו היזק ניכר ולא הוי כעין שגזל אבל כי התפיסו בי"ד מאליהן לא הוי היזק ניכר דכי הוה ברשותיה נמי והיה מניחו כך, היו תופסין אותו, וכיון דהשנוי אינו ניכר כמו פירות והרקיבו מקצתם משו"ה פסק רבינו הכא בגזלן שאומר לו הרי שלך לפניך, משום דאיכא ב' לטיבותא חדא דתפסו בי"ד מאליהן ועוד דהוי גזלן וכמ"ש רש"ל בים של שלמה בפ' ארבעה וחמשה סי' ל' דבהא מודו לר' יעקב דמצי למימר הרי שלך לפניך, אבל בשור דצריך למיעבד שמירה מעליא, א"כ מה שנופל ביד בי"ד אף שהוא לא התפיסו אלא בי"ד תפסו אותו מאליהן, בכל גוונא כיון דנגמר דינו לא מצי למימר הרי שלך לפניך לרבנן, דמה שנופל ביד בי"ד חשיב ליה היזק ניכר ומשו"ה פירש רבינו בפי"א מהל' נזקי ממון דשור היוצא להסקל אינו אומר לו הרי שלך לפניך, והיינו אף שתפסו בי"ד מאליהן. ואמטו להכי הא דאמרינן בפ' מרובה ור"מ ס"ל כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזיר שומר לבעליו מוחזר, היינו דוקא לר"י, דאילו לרבנן אף שתפסו בי"ד מאליהן אינו מוחזר כיון שהוא שומר. אך כל זה אינו שוה אלא לדעת רבינו אבל לדעת רש"י ז"ל אי אפשר לומר כן שכתב בפ' ארבעה וחמשה דף מ"ה ע"א בד"ה וליפלגו, וז"ל אבל הכא משו"ה אמרי רבנן אינו מוחזר דא"ל אתפסתיה לתוראי וכו', והיזקא דבידים הוא שהביאו לבי"ד ע"כ. הרי להדיא דכל שלא התפיסו בידים אלא דבי"ד תפסו אותו מאליהן אף שהוא שומר מצי למימר הרי שלך לפניך, שלא כסברת רבינו.
והרב מל"מ בפירקין כתב על דברי רש"ל דפ' הגוזל, וז"ל ובסימן ס"ה הסכים דאף שמשלם חומש ואשם מצי א"ל הרי שלך לפניך ודחה דברי הרא"ש ז"ל, אלא שמדבריו נראה דאף בנשבע קודם הפסח מצי א"ל הרי שלך לפניך אחר הפסח, שהרי כתב בחד שינויא דבעיא זאת דגזל הגר מיירי בנשבע עליו קודם שנאסר עליו, ולדידי זה אינו דכל שנאסר משלם לו חמץ מעליא וכמו שכתבתי לעיל בשם הירושלמי והיא הלכה מוסכמת ולא מצינו מי שחולק בדבר זה עכ"ל. ולענ"ד נראה להליץ בעד רש"ל דהוא ז"ל מפרש הירושלמי דמיירי לענין מלוה לחבירו חמץ קודם הפסח שאחר הפסח צריך לשלם לו חמץ יפה ולא חמץ שעבר עליו הפסח, ומשו"ה קאמר הירושלמי אית מאן דפליג על חלפי, ומשני לא כו"ע מודו לחלפי אבל לענין נשבע עליו קודם הפסח אפשר דס"ל לחלפי דאומר לו הרי שלך לפניך וכדברי רש"ל. וכ"כ הרב שדה יהושע בפי' הירושלמי דמיירי לענין מלוה ולא לענין גזל וז"ל והלוה מחבירו קודם הפסח ונשבע לו לפורעו אחר הפסח משלם דמי יפה ולא חמץ שעבר עליו הפסח, ונשבע לאו דוקא. ומעתה אין הוכחה מן הירושלמי לפי פירוש זה וק"ל.