Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 18:1

המוצא שטר חוב אע"פ שלא פרש בו אחריות נכסים לא יחזיר וכו' בין בשטרי מכר בין בשטרי הלואה וכו'. דעת רבינו לפסוק כרבא דפ"ק דמציעא דלא שנא הלואה לא שנא מכר בכל ענין אמרינן אחריות טעות סופר, הוא אמנם רשב"ם ורבינו ברוך, הביאם בהגהות אשרי שם, וז"ל רבינו אליקים ורב אלפס ז"ל פסקו דאחריות ט"ס הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר, רשב"ם ורבינו ברוך מארץ יון פסקו דבשטרי מקח וממכר אחריות לאו ט"ס הוא כרב אשי ע"כ. וקשיא לי עליה דרשב"ם דהא רשב"ם ס"ל כרבינו דבין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר אחריות ט"ס שפרש בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ט) וז"ל והכי מסקינן התם דאחריות ט"ס בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר ע"כ. הרי להדיא דלא פליג בין שטרי הלואה ובין שטרי מו"מ היפך מה שהביא ההגהות אשרי משמו. ונראה דמה שהביא ההג"א הוא רשב"א ולא רשב"ם, וכן הביא בפסקי מהר"מ ריקנטי סי' תכ"ב מחלוקת משם ר"א והרי"ף ורשב"א ור"ש יעו"ש, ועיין בס' אש דת סי' נ"ט מה שתירץ עוד.
ומעתה דעת רשב"ם ז"ל הוא כדעת רבינו דלא שנא מכר ולא שנא הלואה אחריות טעות סופר, הוא והיינו דווקא בשטר הוא דאמרינן הכי אבל אי לא כתב מוכר שטר אלא דמכר בפני עדים לא אמרינן בהא אחריות ט"ס אם לא שפירש בשעת המכר שמקבל אחריות, שכ"כ עלה מלתיה הרב דאמר המוכר שדהו בעדים דגובה מנכסים משועבדים וז"ל המוכר שדהו בעדים וקבל עליו אחריות ע"כ. והוא כסברת בעל התרומה שער מ"ח ח"א שכתב גבי מוכר שדהו בעדים וז"ל ודוקא שקבל עליו אחריות בפירוש אבל סתמא לא אמרינן אחריות ט"ס ע"כ. והרב גדו"ת לא מצא לו חבר שיכול המוחזק לומר קים לי כוותיה יעו"ש, ותימה הוא בעיני דהא כפי דברי רשב"ם הלזו, שפיר מצינן למימר קים לי כבעה"ת ורשב"ם וכמו שכן הכריח הרב ש"ך סי' רכ"ה ומרן החבי"ב [בכנסת הגדולה] בסי' קט"ו הגהות ב"י אות כ"א יעו"ש.
אלא מה שיש לדקדק על מרן החבי"ב הוא דבסי' רכ"ה כתב וז"ל אני אומר כיון דמדברי הנימוק"י ז"ל בבבא בתרא מוכיח שכל שלא פירש אחריות אינו גובה ממשועבדים יכול המוחזק לומר קים לי כבעל התרומות והרב הנימוק"י ע"כ. ומעתה לפום מאי שהוכיח בסי' קט"ו (שרשב"ם) [שכ"כ רשב"ם] אין צורך למשמעות דברי הנימוק"י ויכול המוחזק לומר קים לי כבעה"ת ורשב"ם ז"ל וצריך ישוב. ואין לומר דמה שהוצרך להוכיח מדברי הנימוק"י הוא משום דאין הוכחה מרשב"ם ההוא אזיל לשיטתיה שהביא בהגהות אשרי דבמקח וממכר צריך שיפרש ויאמר שקבל אחריות ולא אמרינן בזה אחריות טעות סופר, ומשו"ה כתב רשב"ם שקבל אחריות וכמו שכ"כ הרב שער המלך בפי"א דמלוה, זה אינו דהא מרן גופיה הביא שם סמוך ונראה הא דמהר"מ רקנטי ז"ל ושם נאמר משם רשב"א ז"ל וכדאמרן, ואין לומר דמהר"מ ב"ב ז"ל שהביא מהר"מ רקנטי ז"ל ס"ל כבעה"ת דאפי' בשטר מקח וממכר צריך שיפרש שקבל עליו אחריות וכ"ש היכא שלא נכתב כלל, דאפשר דס"ל דדוקא היכא דנחית לכתוב שטר הוא שצריך שיקבל עליו אחריות אבל אם לא כתב שטר כלל אין צריך שיפרש אפי' במקח וממכר וכמו שכתב הרא"ש ז"ל משם רבינו יונה עלה דהמוכר שדהו בעדים וז"ל ואפי' לא פירש בפני עדים את אחריות ואדעתא דמקבל עליו אחריות הוא דזבין ואפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא הני מילי כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימור כך היה ביניהם ע"כ. הרי להדיא דאפי' למ"ד אחריות לא ט"ס הוא היכא דלא נכתב אמרינן ט"ס הוא, וא"כ מרשב"א ורבינו ברוך אין להוכיח היכא שלא נכתב כלל שטר.
ולענין סתם קנין לכתיבה עומד, ראיתי להרב בני יעקב במאמר א' דף מ"ב ע"ב שהקשה להנמוק"י, וז"ל ודעת ר"י כפי מ"ש הנימוק"י והריטב"א משמו בדעת הרא"ש דהיכא דנכתב אח"כ, גובה משעת הקנין, אבל היכא דלא נכתב לא, דבטיל קליה, ואיכא למידק על דברי הנימוק"י ממ"ש בסוף פ' גט פשוט דערב בקנין אפי' שלא בפני בי"ד גבי מבני חורין ואע"ג דאמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, נהי דלכתיבה עומד אבל אינו עומד לכתוב בו אחריות ושאר יפויין עד שיתנו עמו בשעת קנין ואע"ג דס"ל אחריות ט"ס הוא היינו בדהתנה ולא כתב ע"כ, והשתא איכא למידק דכפי מה שבארנו כאן דהיכא דלא נכתב הקנין לא גבי ממשעבדי כלל, מה הוקשה לו שם מההיא דסתם קנין לכתיבה עומד והוצרך לשוויי נפשיה במשעול הכרמים ולומר דאע"ג דלכתיבה עומד אינו עומד לכתוב בו אחריות דלא אמרינן ט"ס הוא אלא בדהתנה, ולא כתב דהוא היפך כל דברי הפוסקים דסברי דאע"ג דידעינן בודאי שלא התנה אמרינן אחריות ט"ס הוא דלא שדי איניש זוזי בכדי, והרי כפי מה שביארנו כאן לא צריך לכל זה דכיון דאין כאן אלא קנין ולא נכתב השטר וכו' יעו"ש.
ונראה לענ"ד לומר דלק"מ להרב הנימוק"י, והוא דגבי שטרי הלואה דבהא מיירי ר"י, בהא ודאי לא גבי ממשעבדי משום דעיקר השעבוד הוא ההלואה וקנין, ושטר הוא כדי שלא יטעון פרעתי או לא היו דברים מעולם וא"כ זה שלא רצה לכתוב לו שטר גילה דעתו שאינו רוצה שיהיה עליו שעבוד, ומבטל ההוא קול דעדים שקנו מיניה ומשו"ה לא גבי אלא מבני חורין. וזהו שדייק הרב בלישניה דהא מבטיל קליה, ר"ל כיון שלא רצה לכתוב את השטר לבטל את קול העדים הוא מכוין. אבל גבי ערב בקנין דעיקר השעבוד שמחייב עצמו הוא ע"י קנין אבל על פה אינו חייב, הוה קס"ד לומר דכל שקנו מיניה על דיני שעבוד הוא דקנו, וסתם קנין לכתיבה עומד, לזה תירץ דאע"פ כן אינו עומד עליו לכתוב אחריות ושאר יעויין מאחר דאמר ליה דכי שעבד ע"י קנין הוא ליחייב בבני חורין אבל לא לגבות ממשעבדי, ועיין למרן החבי"ב בחו"מ סי' קכ"ט הגהות הטור אות מ"ה שחילק כן בין לוה לערב.
וראיתי למרן החבי"ב בסי' ט"ל שהגיה בלשון בעל התרומות וכתב במקום הרמב"ם, הרמב"ן, דהרמב"ם לא ס"ל דהיכא דליכא שטר דגבי, והוקשה לו מההיא דפסק רבינו בפכ"ג מהל' אישות גבי הנושא את האשה ופסקה עמה לזון את בתה וכו' מתו אם קנו מידן או שחייב עצמו בשטר הרי זו כבעל חוב [בשטר] וטרפה מזונותיה מנכסין משועבדים ע"כ, הרי בפירוש דבקנו מיניה אע"ג דלא נכתב שטר הוי כבע"ח יעו"ש. ויש לתמוה איך לא השגיח במ"ש מרן כ"מ שם דג' חילוקים יש בדבר דבשעת קידושין משתעבד אף בלא קנין דהן הן הדברים הניקנין באמירה, ושלא בשעת קידושין אלא שהוא בין קידושין לנשואין אז הוא מחייב בקנין אבל בעלמא צריך קנין וכתיבה. נמצא דמ"ש רבינו בהל' אישות דבקנין בלא שטר הוי כבע"ח היינו משום אגב דמחתני אהדדי. איברא דיש לדקדק על מרן החבי"ב במ"ש שם בסיום דבריו דשמא מצא לו להרמב"ן ז"ל בפירוש בשום מקום. והוא תימה דהא בהא מימרא דרבא בר שילא בחי' פי' כן להדיא כי שם ביתו.
עוד הקשה הרב בני יעקב שם עליה דהרב בעל התרומות שער נ"ז שכתב וז"ל ודלא כרשב"ם שסובר דיכול למחות מלכתוב וכל זמן שלא נכתב אישתכח דהוי מלוה על פה, הקשה עליו דאיך תלה הטעם משום דיכול למחות מלכותבו, דהא דיכול לכתוב מימרא דרבי היא וכו"ע ס"ל הכי, ואפ"ה פסקו דגובה משעת קנין אלו תורף דבריו. ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו במ"ש כו"ע ס"ל דהא הרא"ש בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ') הביא משם י"מ, וז"ל ויש מפרשים דאפי' אם עומד וצווח אל תכתבו כותבין בעל כרחו ע"כ, וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה מרן בסי' ט"ל וז"ל אבל אם מונעם מליכתוב שומעים לו וי"א שאין שומעין לו ולזה דעתי נוטה ע"כ, וכן פסק מרן בספרו הקצר משם י"א, וכן כתב הריטב"א בחי' כתובות דף נ"ו משם רש"י והביאו הרב בצלאל בחי' כתובות יעו"ש, ועיין בשלטי הגיבורים. גם רבינו בפ"ו מהל' מכירה פסק וז"ל האומר זכו בשדה זו לפלוני [וכו'] והחזיק הזוכה לו בקרקע וכו', נראה מדבריו שלא העמידו וכ"כ הרב המגיד יעו"ש. הרי להדיא כמה פוסקים דס"ל דאם רצה לחזור משטר דכותבין בעל כרחו ואיך כתב דכו"ע ס"ל דאינו יכול לחזור וצ"ע (ועיין בס' לחם שלמה דף ל"ו ע"ב יעו"ש).