חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו'. ברייתא בפ' האשה דף פ"ט ופריך שם ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי בעל מום הוא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה וכו' ע"כ וראיתי להרב שער המלך בפירקין שהקשה דמאי מקשה דנייתי מותר הפסח הא ה"נ הוי ממעט באכילתו דפסח אינו נאכל אלא בלילה ואפי' בפסח שני ואילו מותר הפסח נאכל ליום ולילה וכו' וכתב בתירוץ ב' וז"ל ושוב אחר החיפוש מצאתי בתורת כהנים סדר ויקרא פי"ד פרק י"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס"ל שלמים הבאים מחמת פסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי יעו"ש וא"כ אפשר לומר דמאי דפריך הגמ' ונטרחו ונייתי מותר הפסח הוא משום דבאו לאוקומי ברייתא זאת אליבא דבן עזאי וכו' יעו"ש.
ולענ"ד קשה לי טובא דבתוספתא דפ"ח דזבחים נראה איפכא דתמן תנינן שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ודמי היפה שבהם שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאים מחמת פסח ה"ה כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה ע"כ. ולכאורה נראה דפי' התוספתא כך הוא דת"ק ס"ל דאין בין שלמים הבאים מחמת פסח לשלמים דעלמא אלא דזה נאכל ליום ולילה עד חצות וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד אבל לענין סמיכה ונסכים ותנופה חזה ושוק זה וזה שוין כדאיתא בפ"ק דזבחים דף ט' ע"א ואתא בן עזאי למימר דשלמים הבאים מחמת הפסח ה"ה כפסח לכל דבר ודין פסח יהבינן ליה אלא שהן נאכלין ליום ולילה דבזה הוא שמשתנה מפסח דאילו פסח אינו נאכל אלא בלילה ואילו שלמים הבאים מחמת הפסח נאכלין ליום ולילה הרי להדיא דבן עזאי ס"ל דבזה משתנה מפסח שזה נאכל ליום ולילה היפך מה שהביא מהתו"כ (א"ה ס"ט וכן זאת התוספתא היא שנויה בפ"ט דפסחים ועיין להרב חסדי דוד שם ועיין להתוס' ביומא דף כ"ט ע"א ד"ה אלא אפי' עיי"ש ועיין להרב מל"מ בפ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ג יעו"ש ובס' שיח יצחק דף ל"ט ע"ב יעו"ש).
עוד ראיתי להרב שער המלך ז"ל שהקשה בדברי התוס' שבסוף מס' בכורות בד"ה והא תניא וכו' ולמאי דקאמר בגמ' התם בברייתא דקתני יצאו שנים בעשירי יקרבו ר' שמעון היא דס"ל דמביאין קדשים לבית הפסול וז"ל וא"ת היכי קרבי הכא כיון שאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ארבע וזה מתן אחד וי"ל דר"ש כר' אליעזר ס"ל דאמר נתערבו מתן ארבע במתן אחד ינתנו במתן ארבע דס"ל דמסיק להו לשם מים יעו"ש והקשה הרב ז"ל וז"ל ומיהו בעיקר דבריהם צ"ע שהרי מתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר"ש לא פליג אלא בחלוקה דבכורות משום דשוין הן במתנות כמ"ש רש"י ז"ל שם אבל ברישא דמתני' דפסח שנתערב בזבחים מודה ר"ש משום דאין שוין במתנות ואפי' נתערבו אשם בשלמים דאל"כ הא דתני נתערב בבכורות לשמועינן ריבותא אפי' נתערב אשם ולפי דברי התוס' דר"ש כר"א ס"ל מאי אירייא בכורות דנקט אפי' נתערב אשם ושלמים נמי וצ"ע עכ"ל. ויותר מזה קשיא לי ממאי דתני בתוספתא שם לקמן וז"ל הבכור והמעשר ר"ש אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם נאכלין כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים שמביא קדשים לבית הפסול ע"כ הרי לך להדיא דמפני שמתן דמן שוה קאמר ר"ש דישחטו שניהם ומאי דלא קפיד הוא מאי דמביא קדשים לבית הפסול אבל היכא שאין מתן דמן שוין מודה ר"ש דירעו וא"כ איך כתבו התוס' דר"ש ס"ל כר"א דיתנו ארבע מתנות וצ"ע.