השוחט את הפסח וכו' ואחד השוחט ואחד הזורק וכו'. הרב לח"מ הקשה לרבינו ממאי דפסק בהל' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה ובפ' תמיד נשחט נראה דהך הוי התראת ספק ותירץ דרבינו מיירי בדידעי שיש חמץ ולא הוי התראת ספק ע"כ וראיתי בס' עץ החיים בלשונות רבינו שכתב דאשתמיט ליה מ"ש רבינו בהל' שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק הוי התראה וכתב שם מרן כ"מ דבהל' סנהדרין סמך על מ"ש בהל' שבועות ולפי"ז לא תשחט לא תזבח לאוי מפורשי נינהו ולא דמו ללאו שוא ושקר דצריך שיפרשו חכמים פירושם ע"כ. ואחרי המחילה רבה קשה דאם כדבריו דאשתמיט להרב לח"מ מ"ש רבינו בהל' שבועות א"כ מאי מקשה הרב לח"מ ממ"ש בהל' סנהדרין דהא שם בפט"ז ה"ד פסק דהתראת ספק הוי התראה למ"ש הכא אלא ודאי דקושית הרב לח"מ הוא עם מ"ש מרן כ"מ דבלאו מפורש הוא דהוי התראה והכא הקושיא הוא מזורק דאינו לאו מפורש וכבר ראיתי להרב פר"ח בנימוקיו על רבינו שפי' כן כונת הרב לח"מ אלא דהא קשיא ליה בדברי הרב לח"מ דלפי מ"ש איהו גופיה בהל' שבועות בפ"ה ה"ב לא היה צריך לכל זה וז"ל אבל רבינו נראה שהדבר מסופק אצלו אי הוי שוא או שקר דשוא הוי משום שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום דאפשר לאחרים שישמעו ממנו וא"כ כיון דאין לאו זה מפורש אי הוי שוא אי הוי שקר לכן כשנתרה בו בעת שנשבע לא לקי דהתראת ספק היא ובהל' סנהדרין שכתב דלקי הוא שידענו הלאו ויכול להתרות בו משום אותו הלאו אלא דספק אם יקיים העשה או לא וכו' יעו"ש וא"כ כאן שידענו בבירור באיזה לאו עובר השוחט והזורק אלא דספק הוא אם יש לו חמץ אם לא בודאי דהוי לאו מפורש ושפיר לקי (א"ה ס"ט עיין בס' לחם יהודה בפירקין ובס' פרי האדמה שם ובס' חיים שאל ח"ב סי' מ"ט דף ס"ח ע"ב דשקיל וטרי בדברי הרב פר"ח ובס' חוקי חיים דף קמ"א ע"ב ובס' מנחה טהורה דף צ"ט ע"ב יעו"ש).