אבל ביום ראשון בלבד אסור להניח תפילין וכו'. נשאלתי באבל ביום ראשון שאסור להניח תפילין והניח תפילין איך יעשה אם צריך להסירם או לא אם נאמר כיון שהניחם שפיר דמי שיתפלל עמהם. ובו בפרק בהיותי בבית הכנסת אמרתי שיסירם יען אבלות ביום ראשון הוא דאורייתא וגברא לא חזי ואיסורא איכא א"כ טוב שיסירם ויען ששמעתי שלגלגו עלי ע"ז ואמרו שמצוה של תפילין היא דאורייתא וכבר הניחם לא היה צריך להסירם ולא ידעתי עוד מה בפיהם על כן חפשתי בעיקר הדין לידע להיכן הדין נוטה.
ואען ואומר דידוע שעיקר דין זה הוא בפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"א ע"א) והכי איתא התם ת"ר אבל כל ג' ימים ראשונים אסור להניח תפילין מג' ואילך וג' בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי ר' אליעזר ור' יהושע אומר אבל ב' ימים ראשונים אסור להניח תפילין מב' ימים וב' בכלל מותר ואם באו פנים חדשות חולץ וכו' אמר עולא הלכה כר"א בחליצה והלכה כר"י בהנחה איבעייא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' ק' פעמים יעו"ש ופרש"י עליה דר"א ואם באו פנים חדשות ביום ג' אינו חולץ אע"ג דאיכא למיחש דילמא אמרינן דבג' ימים הראשונים נמי הניח תפילין ועליה דר' יהושע פי' דאם ביום ב' חולץ אם באו פנים חדשות יעו"ש והשתא ניחזי אנן ביום ראשון שהניחם דכל הנמצאים שם הם פנים חדשות בזה לא מצינו שלא יחלוץ וכל עיקר שחולץ ביום ב' הוא משום חשש שלא יאמרו שיום ראשון נמי הניח וכל שכן אם הניח ביום ראשון שצריך לחלוץ ורש"י ז"ל בפ"ק דכתובות דף ו' ע"ב כתב וז"ל שנאמר בהם פאר פארך חבוש עליך ואבל מעולל בעפר קרנו וזקנו וראשו ואין זה פאר לתפילין ע"כ.
וראיתי להרב בצלאל בשטמ"ק ז"ל שם שהביא משם שיטה ישנה וז"ל חוץ מן התפילין וכו' פרש"י וכו' ואבל מעולל בעפר זקנו וראשו ואין ראוי שיהא פארו חבוש עליו עד כאן מכאן נראה שאף שהניחם צריך להסירם כיון שאין ראוי שיהא פארו חבוש עליו דמשום כבוד דתפילין נגעו בה שאין ראוי שיהא פארו חבוש עליו וא"כ כי אמרינן אסור בתפילין משום כבוד תפילין הוא ואם הניחם נראה שצריך להסירם היעלה על הדעת שלכתחילה אסור להניח משום בזיון ומשום שהניחם שבקינן ליה. והנה אמת לא אכחד שמלשון הטור באו"ח סי' ל"ח נראה שאם הניחם ביום ראשון דא"צ להסירם מדכתב אבל ביום ראשון פטור מתפילין נראה דאם הניחם שפיר דמי אמנם ביו"ד סי' שפ"ח כתב אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון וכ"כ הרב שלחן גבוה באו"ח ס"ק ט' וז"ל ונראה לי דלשון הטור דכתב הכא ט"ס הוא דמשמע דאם הניח תפילין ביום ראשון ליכא איסורא וליתא דאיסורא איכא כמ"ש ביו"ד וכו' יעו"ש. והרב מג"א בסק"ה כתב וז"ל מכאן ואילך חייב משמע דחייב מיד אבל ביו"ד סי' שפ"ח כתב אחר הנץ החמה ומשמע דמניח לכתחילה וכן משמע בטור ובהרי"ף אבל בגמ' ובהרא"ש וי"ד איתא דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחילה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ וכן עיקר על כרחך לומר דזה הוא דוקא ביום ב' אבל ביום ראשון נראה דדעתו הוא דחולץ דאי לא מאי שנא מיום ראשון לענין שחולץ אלא ודאי כדאמרן מכל אילין משמע דביום ראשון אם הניח צריך לחלוץ אי משום שכיון שמעולל ראשו בעפר אינו פאר לתפילין ואינו ראוי להיות פארו חבוש עליו כמ"ש בשיטה ישנה כנראה דמשום דכבוד תפילין ליתא ואי משום לישנא דש"ס דנקט אבל אסור להניח תפילין והטעם כדפי' רש"י. מ"מ עדיין אני מסופק דשמעה אזני דהיו אומרים דכיון שנמצאו עליו שיקרא קריאת שמע ואח"כ יחלוץ כיון שכבר נמצאו עליו ולא ידעתי אם עשו כן ואני אומר שצריכה רבה דכיון שהם אמרו שאסור ולא השגיחו עלה א"כ כשאסרו היינו כיום שבת שאם בשוגג הניח ביום שב"ק הנאמר דכיון שהניח שיקרא ק"ש זה לא שמענו וה"ה הכא ושוב (היראו ליה) [הראוני] להרב מהריק"ש בהגהותיו על יו"ד סי' שפ"ח שכתב וז"ל ואם טעה והניחם אפי' באבלות דרבנן חולץ והכי מוכח מהגמ' והפוסקים עד כאן והוא כמ"ש אנן בעניותינו ותו לא מידי.
Loading...
4:9
1
Loading...