התנה עמה שלא ירשנה הרי זה לא ירשנה וכו'. בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא וכו' אבל אם התנה עמה אחר שנשאת תנאו בטל כמו שביארנו. כתב הרב המגיד במשנה מחלוקת בדין הירושה ת"ק ורשב"ג ורשב"ג אמר אם מתה ירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה ובגמ' אמר רב הלכה כרשב"ג ובהלכות ולית הלכתא כוותיה דקי"ל כל דבר שבממון תנאו קיים ובירושלמי אילין דכתיבין אי מיתת בלא בני כל מה דילה תהדר לבני נשא תנאי ממון הוא וקיים ע"כ בהלכות וכן הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ודוקא אמתנה ועודה ארוסה וכההיא דאמר וכו' אבל משנשאת אין תנאו בירושה כלום וכו' וכ"כ הרמב"ן והרשב"א וכדעת רבינו והירושלמי הנזכר בהלכות הוא בכותב לה ועודה ארוסה אי נמי בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה אבל לאחר נישואין לא אמר כלום אלו דבריהם ז"ל מסכימין לדעת רבינו ומצאתי בתשובה לרבינו שהוא סובר שדין המשנה הוא במתנה אחר הנשואין ואף בזה אמרו בהלכות שהתנאי קיים והוא חולק על ההלכות בזה ואומר דלאחר הנשואין ודאי תנאו בטל אבל בארוסה תנאו קיים וכבר כתבתי שדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל כדעת רבינו בענין הדין והם סוברים שדברי ההלכות הם בארוסה ולעיקר הדין כולם נתכוונו לדעת אחד עכ"ל והנה לפי דעת הרה"מ דס"ל דדעת רבינו שבתשובה הן בכותב לה ועודה ארוסה והיינו דמהני ליה תנאו ואזיל ומודה ליה להרי"ף ז"ל אמנם במתנה אחר הנשואין חלוק על ההלכות וצ"ל דלא מהני ולא מידי והן הם הדברים האמורים כאן והשוה מדתו הכא והתם וא"כ הא דיהיב טעמא בתשובה דהירושלמי מיירי בתנאי שכותב האב לבתו ומשום הכי מהני תנאי ולא תירץ דהירושלמי מיירי בכותב לה ועודה ארוסה ולעולם דמיירי בתנאי שכותב הבעל לאשתו כפשטו היינו משום דקשה לו בדברי הירושלמי שלא נזכר לשון ירושה כלל וכמו שכתב כן אח"כ וז"ל ועוד שלא נזכר בירושלמי שם ירושה כלל ואין דברי הירושלמי דומין אלא למי שנתן נכסיו לאחרים שלא בלשון ירושה ודברים ברורים הם וכו' יעו"ש.
והוצרכתי לזה לפי שראיתי למרן החבי"ב באה"ע סי' ס"ט הגה"ט אות י"א שהביא תשובת רבינו וכתב עליו וז"ל ודבריו ברור מללו דאפי' בכותב לה ועודה ארוסה ס"ל להרב דתנאו בטל מדקאמר הלכתא כרב ורב פסק כרשב"ג ורשב"ג אפי' בכותב לה ועודה ארוסה ס"ל דתנאו בטל דהא במתני' דפליג בה רבנן ורשב"ג מוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה וכו' יעו"ש ולפי מ"ש הרב המגיד אין בזה הוכחה דרבינו ס"ל שדין המשנה הוא במתנה אחר הנשואין ואף בזה אמרו ההלכות שהתנאי קיים ובזה הוא דחלוק על ההלכות אבל במתנה קודם הנשואין אזיל ומודה דמהני התנאי. ועוד הכריח הרב ז"ל מדכתב רבינו בתשובה שזה שפי' הרי"ף ז"ל אגב שטפיה אמרה הרי"ף ז"ל ולפי האמור לא כתב שתנאו קיים אלא בכתב לה ועודה ארוסה וכו' ואף לזה י"ל דאחר המחילה לא אירייא דכיון דהוא ז"ל ס"ל דדברי הרי"ף הם אמורים אפי' לאחר שנשאת וכדכתב הרה"מ א"כ אין הוכחה דבעודה ארוסה נמי פליג עליה דלא מהני אלא שפיר מצי למימר דמודה מיהא בכותב לה ועודה ארוסה דמהני תנאה עוד כתב הרב ז"ל וז"ל ועוד מדהוצרך לאוקמיה הירושלמי במתנה דאי ס"ל דבכותב לה ועודה ארוסה תנאו קיים הוה ליה לאוקומי הירושלמי בכותב לה ועודה ארוסה ונמצא לפ"ז שהרמב"ם ז"ל סותר את עצמו מחבורו הגדול לתשובה וכו' אבל מה שקשה עלינו הוא שהעיד בתשובה שפי' בהלכותיו כמו שפי' בתשובה ואינו כמ"ש.
שוב ראיתי להריב"ש ז"ל בתשובה סי' ק"ב כתב שהרמב"ן ז"ל הבין מדברי הרי"ף דאפי' בנשואה תנאו קיים ואפשר שזה דעת הרמב"ם בתשובה עכ"ל ולפי מ"ש בעניותנו בדעת רבינו שלא תירץ הירושלמי בכותב לה ועודה ארוסה הוא משום דלא נזכר שם ירושה כלל וכמ"ש אח"כ אין משם הוכחה ונמצא לפי זה שדעת רבינו בחבורו ושבתשובה שוים הם וצדקו יחדיו דבכותב לה ועודה ארוסה מהני תנאה ואין נסת'ר מחמתו אלא שבתשובה הבין שדברי רב הם בכותב לה משנשאת ומשו"ה לא מהני תנאי משום דירושה חק ומשפט כתיב בה שלא כדברי הרי"ף דאפי' משנשאת מהני תנאה וכדכתב הרה"מ ומהתימה על הרב ז"ל שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה היפך מ"ש הרה"מ שם בו בפרק ולא זכר ש"ר וישכחהו.
עוד אנא יניק וחכים עומד ומתמיה על הרב ז"ל שהעיד על הריב"ש ז"ל שהרמב"ן ז"ל הבין בדברי הרי"ף דאף בנשואה מהני תנאה ותנאו קיים וכו' ואילו מדברי הרב המגיד שכתבנו נראה להדיא שהרמב"ן והרשב"א ז"ל ס"ל שדברי הלכות הם בארוסה וכן ראיתי בהריב"ש סי' ק"ב שכתב וז"ל ולא הייתי צריך להאריך בנדון זה אלא להודיעך שפי' הרי"ף ז"ל הוא בכותב לה ועודה ארוסה כדאוקמי בגמ' למתני' ולא כמו שהבין הרמב"ם ז"ל מדבריו וכולם מסכימים לעיקר הדין ע"כ הרי להדייא שלא הבין בדברי הרי"ף ז"ל דמיירי בכותב לה לאחר שנשאת זולת רבינו ז"ל שלא כדברי מרן החבי"ב שכתב שהרמב"ן ג"כ הבין כן וכעת צ"ע.
Loading...
23:5
1