וצריך לכתוב כתובה וכו' וחכמים הם שתקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה וכו'. ראיתי להרב דרכי נועם ז"ל באה"ע סי' כ"ז שכתב וז"ל וכיון דטעמייהו דרבנן הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ שפיר מצי למתניה בעל בעת הנשואין שלא (תגביה) תגבה כתובתה לאחר מותו [דאי הוי] דאורייתא לא הוה מצי למיתנה משום דהו"ל (מתניה) מתנה על מה שכתוב בתורה אבל מאחר דהוי דרבנן כל שאם בא לגרשה חייב ליתן לה כתובתה הרי תקנת חכמים במקומה עומדת וכו' יעו"ש.
ונוראות נפלאתי עליו דמה יענה הרב ז"ל ביום שידובר בו הא דפסק הרי"ף בר"פ הכותב בפלוגתא דת"ק ורשב"ג בכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך אם מתה לא ירשנה ורשב"ג אומר ירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כת"ק דדבר שבממון תנאו קיים וכתב הר"ן שם וז"ל ולית הילכתא כוותיה דקי"ל בדבר שבממון תנאו קיים כלומר דאע"ג דפסק רב כרשב"ג היינו משום דס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אע"ג דירושת הבעל דרבנן חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה אבל אנן קי"ל כר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים הילכך ליתא לדרב וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג מהל' אישות ע"כ הרי להדיא דשפיר מצי למיתניה בדבר שבממון ומהניא ליה תנאו קיים ואף כי אמר ר"ח ז"ל דהלכה כרשב"ג כמ"ש הר"ן שם הרי קול ושוברו עמו שכתב והלכה כרשב"ג ולא מטעמיה דהוא סבר מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל בתנאי הגוף והכא בתנאי ממון אנן קיימי וכו' יעו"ש הרי דמאי דלא מהני תנאי לאו משום מתנה עמ"ש בתורה הוא דבהא ודאי מהני דהא קי"ל כל דבר שבממון תנאו קיים אלא דלא מהני מחילה משום דלא זכה בה עדיין ואיך יכול למחול היפך מ"ש הרב ז"ל ודוק.