שכך כותב לו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל אע"פ שלא כתב לו ממש זה הלשון דיינו כמי שכתב וכ"כ הרמב"ן ז"ל והרשב"א וכ"כ הר' יצחק אלברצלוני ז"ל תשו' לרבינו האי גאון וכו' יעו"ש וכי"כ הרא"ש והר"ן והטור ז"ל בס"ס מ"ב והרב נמוק"י ז"ל הביא משם הרמב"ן שכתב משם הרב יאודה אלברצלוני ז"ל דהא קמ"ל דדורשים היו לשון הדיוט כלשון הכתוב אע"פ שאפשר היה לפרש הלשון כפשוטו היו דורשין ומוסיפין בו ממשמעות ענין באם אינו ענין וכו' ועי' בהר"ב בשיטה מקובצת שמביאו באורך.
וראיתי להר' משפטי צדק ח"ב סי' ל"א שכתב שאין המוחזק יכול לומר קים לי כוותיה דיחיד הוא בדבר זה יעו"ש ומהר' חיים שבתי [בתורת חיים] בח"ב סי' י"ט כתב על דברי מרן במ"ש בס"ס מ"ב דמדקדוק דברי רש"י נראה דס"ל כהרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב עוד וז"ל אני הדיוט הבנתי מדברי רש"י להיפך שכתב לשון הדיוט לשון שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו ומפשט דברים אלה לא משמע אלא שהלשון הכתוב היה דורשו וכפי משמעות הלשון הכתוב בו היה פוסק הדין וכדברי הר"י אלברצלוני ז"ל וכו' יעו"ש ועיין בס' חשק שלמה בסי' מ"ב הגב"י אות ל"ז שמסתפק אם יכול לומר המוחזק קי"ל כמהרח"ש שכתב דסברת רש"י כמהר"י אלברצלוני ז"ל או שמא גם מהרח"ש אינו מחליט המאמר הלכה למעשה לומר דרש"י כמהר"י אלברצלוני ז"ל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל יעו"ש.
ואנכי הרואה להריטב"א בסוגיין בהמקבל שכתב וז"ל ור"ש והראב"ד ז"ל פי' לשון הדיוט שהורגלו לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורשו לפסוק הדין אחריו ודוקא כי כתב ליה אבל אי לא כתב ליה לאו כמאן דכתב ליה דמי וכן נראה ההיא לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו דודאי זה אינו עשוי כתקון חכמים שהרי דינו הוא להיות מקודשת תכף שנתן הקידושין ואפי"ה כיון שמנהגם לקדש על מנת כן חשיב תנאה מעליא ולרבינו נראה לפרש לשון הדיוט כאומר כל אלו הלשונות הם עשוים לדבר אחד או לשופרא דשטרא והיו דורשין עליהם כאילו הוא לשון מתוקן מפי חכמים או היה פסוק של תורה שניתן לדרוש היו דורשין אותו ומדקדקים בו וכו' ואי מערבי לפירושא דרבינו האי בהדי האי פירושא קאי הלשון שפיר דעל מה שעשה התנאי עצמו אמרינן לא כתב כמי שכתב דמי ולמה שדורשין מאותו לשון צריך שיהא נכתב כמה דאמרינן לקמן טעמא דכתב ליה עכ"ל. הנך רואה שכתב שדעת ר"ש והראב"ד ז"ל כדעת הרב יצחק אלברצלוני ז"ל וגם לפי המסקנא דעל מה שעשה התנאי עצמו אמרינן אף שלא נכתב כנכתב דמי ולבי אומר דהר"ש שכתב הרב הוא על רש"י ז"ל שכתב לשונו וכמו שהבין מהרח"ש ז"ל ואם כן שפיר מצי המוחזק לומר קי"ל. אלא דלא אכחד דמה שכתב משם הראב"ד ז"ל קשה לי טובא דהרי הר"ב בעל השיטה מקובצת הביא משמו וזה לשונו לשון הדיוט שאינו מתקנת חכמים אבל אם מתנין מעצמם ואם לא כתב אינו חייב בהם ואם מנהג המקום הוא אף על פי שלא נכתב הראב"ד עכ"ל הרי דבמקום מנהג אף על פי שלא כתב סבירא ליה כמאן דכתב דמי.
עוד הביא הר"ב וז"ל ובשטר כתוב וזה לשונו ר' מאיר היה דורש לשון הדיוט שהולך אחר מה שרגילין לכתוב ההדיוטות ושהוא חיוב גמור ולא אמרינן לישנא דטופיינא היא ובלא כונה והיינו לישנא דדורש וכאינך דלקמן דכולהו מודו דמדקדקין בלישנא דידהו כאילו היה לישנא דרז"ל על כן משמע דכתיבה מיהא בעי וק"ל.