מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו וכו'. כתב מהרימ"ט בחלק חו"מ סי' קי"ט שאפי' לדעת רבינו לא אמרה אלא במשכיר בית לחבירו וא"צ להשתמש בהם אבל כגון זה שבכלל השכירות תשמישי החצר המשותף ויד שניהם שוה בתשמישו מצי למימר הראשון נוח לי והשני קשה הימנו להשתמש וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' והביאה הטור בס"ס שט"ז ואין טעם לחלק בין בשוכרים ששכרו ביחד למי שהשכיר לדור ביחד או להשתמש בחצר כאחד כיון דודאי איכא קפידא בהם יעו"ש.
אשר בזה אפשר לישב דעת רבינו ממה שהקשה מרן בכ"מ בפ' כ"ג מהל' מכירה ה"ח שכתב שם רבינו וז"ל ומה הפרש יש בין הקונה שדה לפירותיו ובין השוכר שדה מחבירו וכו' ואין השוכר רשאי להשכיר אבל הקונה מקנה לאחרים כל מה שקנה ע"כ והקשה מרן בכ"מ וז"ל תימה שהרי בפ"ה מהל' שכירות כתב שלא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין ולא בקרקע וכו' וצ"ע ע"כ ועיין במל"מ ז"ל. אמנם כפי דברי מהרימ"ט ז"ל ניחא דבשכירות נמי אם הוא בענין יד שניהם שוה בתשמיש אינו רשאי להשכיר וקפידא גדולה איכא וכדעת הרא"ש ובכה"ג דמיירי רבינו בהל' מכירה וק"ל.
Loading...
5:5
1
Loading...