קטן שהפקיד ביד גדול הרי זה הגדול נשבע וכו'. ועיין בהרב המגיד ז"ל שכתב אבל הרמב"ן והרשב"א והרבה מן המפרשים חולקים עליו וכו'. והנה ראיתי להרמב"ן בחי' לשבועות שהקשה עליו דמדפרכינן בגמ' אמתני' דקתני אבל נשבעין לקטן ולהקדש והא אמרת רישא אין נשבעין ואי כדברי הרב מאי קושיא לימא רישא מיירי בשבועת מודה במקצת וסיפא בשבועה השומרין וכמו שהביא הרא"ש ז"ל משמו יעו"ש וקצת קשה על הרב לח"מ שהקשה כן ולא זכר ש'ר שכן הקשה הרמב"ן ומביאו הרא"ש עוד הקשה הרמב"ן וז"ל ותו דגרסי' בהגוזל דף ק"ו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל מ"ט דאמר קרא על כל אבדה ישלם שנים לרעהו ואותביה ר' אבא בר ממל כי יתן איש ואין נתינת הקטן כלום אין לי אלא נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין ת"ל עד האלהים יבא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד ואם איתא תיהוי כאבדה ופריק רב אשי אבדה אייתא מכח בן דעת האי לא אייתא מכח בן דעת שמעינן השתא דמדין שומרים מעטיה רחמנא לקטן הילכך לא מחייבינן ליה שבועה בדלא מחייבינן ליה כפל עכ"ל.
ולענ"ד נראה להליץ בעד רבינו ורבו ז"ל ולומר דהא דמק' מכי יתן דאין נתינת הקטן כלום ואפי' בתבעו בגדלות היינו לענין כפל לחודא ואם תבעו כשהוא קטן או אפי' כשהוא גדול בנתינת הקטן דאף דמחייב שבועת השומרים משום דהאי איש קאי אכי הוא זה מ"מ כפל לא מחייב משום דמעטיה קרא מתיבת שניהם עד שיהיה שבועה לנתבע ועלה קאמר ישלם שנים וע"ז פריך ואם איתא תיהוי האי נתינת הקטן כאבדה דאף דליכא נתינה מחייב בכפל ומשני רב אשי האי אתי מכח בן דעת והאי לא אתי מכח בן דעת ולעולם דנתינת הקטן גריע מאבדה ולא כמ"ש בקושית ר"א בר ממל דהקושיא הוא משבועה ג"כ ולא כמ"ש הרמב"ן עוד דאי ס"ד דמחייב בשבועת השומרין מחייב נמי בכפל דכל טוען טענת גנב שנשבע שבועת הדיינים מחייב כפל וכו' אלו הם ז"ל מפרשים הסוגיא כדאמרן ואתי שפיר עפי"ז מ"ש בפ"ד מהל' גנבה ה"ט דהטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע וכו' ה"ז פטור מן הכפל וצריך שתהיה הנתינה ותביעה שוין בגדול יעו"ש דאף לדעתו ז"ל דמחייב לשומר של קטן אפי"ה פטר ליה מדין כפל ובודאי דדעתו ז"ל כדכתיבנא. ועיין להגהות מיימוני שהקשה עליה דרבינו מהירושלמי דאמרינן כי יתן איש עד שתהא נתינה ותביעה שוין בגדול ע"כ ודוק היטב שיש להשיב כמ"ש.
Loading...
2:7
1
Loading...