Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 12:13

פועל שאמר תנו לאשתי וכו' שלא זכתה תורה אלא לפועל עצמו וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל וראיתי בס' ברכות המים בדף ק"ד ע"ד שכתב וז"ל ובהיותי עסוק בענין זה נתקשיתי בהך בעיא דפ' הפועלים דמאי מיבעייא להו אי משלו אוכל או משל שמים דנפק"מ היכא דאמר תנו לאשתי ולבני הלא ממתני' פ"ז דדמאי מוכח דמשל שמים אוכל מדאמרינן חושך גרוגרת אחת וקאמר ר' שמעון בן גמליאל לא יחשוך מפני שממעט במלאכת בעה"ב ולר' יוסי לא יחשוך מפני שהוא תנאי בי"ד יתן מכיס בעה"ב ואם שלו הוא אוכל הרי פירות הם שלו ולא של בעה"ב אלא ודאי דמשל שמים הוא אוכל ומשו"ה שייך הכא תנאי בי"ד ואמאי לא מייתי מהך מתני' יעו"ש מה שתירץ.
ואחרי המחילה רבה מכבוד רבנותו לא זכיתי להבין דברי קדשו דהא דאיבעיא לן אי משלו או משל שמים אינו אלא למי שאוכל מדין תורה אם הוא תוספת שהוסיף רחמנא על שכרו או אינו אלא גמילות חסדים שזיכה לו רחמנא כמו שזיכה לעניים בלקט שכחה וכמו שפי' רש"י ז"ל שם אבל מי שמתנה עם בעה"ב שיאכל ואוכל משום תנאו בהא לא איבעיא דפשיטא דמשלו הוא אוכל וזה פשוט וא"כ מה מקום למתני' דדמאי דהתם על כרחך מיירי דאוכל מכח תנאו דהא מדמעשר על כרחך הוא דבר שנגמרה מלאכתו ואז אינו אוכל מן התורה כי אם מכח תנאי ואז ודאי שהוא שלו וכן ראיתי בפי' להרב שושנים לדוד ז"ל שכתב דמתני' היא שאוכל משום תנאי דהא מחייב במעשר דמן התורה אינו אוכל.
אשר בזה נתיישב מה שהקשה עוד הרב ז"ל לעיל מזה וז"ל וזו הוא שקשה לענ"ד על מה שנסתייע שם הרב ממתני' דפועל השנויה שם דבשלמא אורחים שהזמינם כל הנותן בעין יפה נותן כיון דמדעתו נותן משא"כ בפועל דמשל שמים אוכל שלא ברצון בעה"ב משו"ה בכל דהוא דעביד הו"ל גזל משא"כ במזמין יעו"ש בסוף הלשון שכתב א"כ אין שום ראיה עדיין מדין הנזכר של פועל ולא ממתני' א' לפי' תירוץ הירושלמי ע"כ ולפי מה שנתבאר דמתני' דפועל מיירי באוכל מכח תנאי א"כ הו"ל כמכר דבעין יפה מוכר ואפי"ה חשו משום גזל ושפיר מוכיח הרב ז"ל מהתם.
וראיתי להרב שמחת יו"ט בסי' מ"ט דאף הוא רצה לחלק נדון הרב מהרימ"ט ז"ל דמזמין אורחין דבעין יפה הוא נותן ומינח ניחא ליה לעשות כרצון איש ואיש ואחד מהמסובין ורוצה לזכות לצורכו יזכה ובהא כו"ע מודו דזכותא אית להו בגווייהו ושוב כתב וז"ל ושוב ראיתי דאף לענין אורחים במחלוקת הוא שנויי דאמרינן בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ד) בעא מיניה ר' חייא בר אבא מרבא ככרי עליך ונתנו לו במתנה מהו ככרי עליך אמר ליה כי איתיה ברשותיה הוא דאסור או דלמא עליך א"ל שויתיה עליו הקדש א"ל אסור אלא ככרי עליך לאפוקי מאי וכו' לאפוקי דאי אזמניה עליה ע"כ ופירש"י לאפוקי דאי אזמניה עליה למאכל מההוא ככר מעיקרא והדר א"ל ככרי עליך דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו במה שיוכל לאכול ואינו יכול לאוסרו עליו דלאו כולו דנותן הוא אלא גם דמזומן ע"כ הרי דמבואר מדברי רש"י כיון דאזמניה זכי בגוף הככר במה שהוא יכול לאכול אך קשה דלפי פשט דברי רש"י נראה דכיון דאזמניה עליה והניח לפניו קנה בה חלקו אף שלא הגביה הככר והדבר קשה דבמאי זכה ביה כיון דלא מטיה לידיה וכו' יעו"ש מה שתירץ.
ולענ"ד אפשר לפרש דברי רש"י דמיירי באורח עני דבאזמניה שנדר לו שיאכל מהככר הוי כמי שבא לידו וכמ"ש הר' מחנה אפרים הל' צדקה סי' ז' משם מהר"מ שהביא המרדכי בפרק הגוזל שאם תבע העני לבעה"ב נדרת לי כך וכך הרי זה נשבע אם כופר משמע דחייב ליתן לאותו עני דוקא דאם לא כן היאך משביעין אותו כיון דאפי' אם יודה אינו יכול להוציאו מידו וכו' עיי"ש הלשון. או אפשר דמיירי דהמקבל ת"ח ועיין להמבי"ט ז"ל בח"א סי' קצ"ה שכתב וז"ל ואפי' לר"ת דכתב דתן לאו כזכי דמי בת"ח ומשום מצוה דעץ חיים היא למחזיקים בה אינו יכול לחזור בו והולך נמי הוי כזכי לכו"ע אם הוא עני כמ"ש הטור בסי' קכ"ה דאם המקבל עני אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וא"י לחזור בו ואם מת המקבל יתנו לבניו וכו' יעו"ש ועיין בס' בני יעקב מדף פ"א ואילך שהביא משם מהראנ"ח סי' ל' דכמה גדולי הפוסקים סבירא להו הכי וז"ל על דברי מהראנ"ח ז"ל בח"א אך לפי דבריו דבר גדול למדנו מתורתו של הרב ז"ל האומר דבר זה לעניים חשיב את הדבר כאילו קנו כבר העניים קנין הגוף ולפי"ד גם דעת הרא"ש והתוס' כן (א"ה ס"ט עיין מ"ש עט"ר מו"ז זלה"ה הרב המחבר בס' הנחמד כסא שלמה בדרוש להלבשה).