Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 1:4

אפילו וכו' יש לבעל החפץ לומר לו אתה נאמן אצלי להישבע וכו'. כתוב בהגהות מיימוני וז"ל וכן פר"י כרבא דמפרש טעמא דמחייב הכי ולא כפי' ר"ח כאביי דמפרש טעמא דר' יוחנן דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ולפי טעם זה כתבו התוס' בפ"ק דקמא דאם השני נאמן מן הראשון נראה דפטור ע"כ. והנה מ"ש ולפי טעם זה אם השני נאמן מהראשון נראה דפטור על כרחך צ"ל דלא קאי למאי דסליק מיניה לטעם אין רצוני כי אם לטעם רבא דאמר אנת מהימן לי לזה הוא דקאמר התוס' כמו שנראה בהדיא שם בדף י"א בד"ה את וז"ל את מהימנת לי בשבועה לפי טעם זה אם השני נאמן יותר מן הראשון נראה דפטור אבל בהמפקיד איכא טעמא אחרינא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואין ב' הטעמים הללו שוין כדמוכח התם יעו"ש הרי דכי מהימן השני דפטור הראשון אינו אלא לטעמא דרבא דאמר אנת מהימן לי וכן נראה ברור מדברי מהרשד"ם ז"ל בחלק חו"מ ס"ס מ"ח שכתב וז"ל אלא אפי' הוי הלכה כאביי דטעמא דר"י משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וא"כ אפי' היה איש נאמן אצלו ורגיל אצלו חייב כמ"ש במרדכי משם מהר"מ וכו' יעו"ש. כי מן הבאר תמהני טובא למ"ש להרב גופיה בסי' קמ"ד שכתב וז"ל עוד נ"ל שהיה אפשר לפטור לרבי מאיר מטעמא אחרינא והוא זה דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב כתוב בהגהות מיימוני פ"ק דהל' שכירות וז"ל דלטעם שומר שמסר חייב מפני שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דאם השני נאמן מן הראשון נראה דפטור וכו' יעו"ש כנראה שהבין דמ"ש ההגהות מיימוני ולפי טעם זה אם השני היה נאמן וכו' קאי לטעם אין רצוני וזה אינו אחרי המחילה רבה דלא קאי כי אם לטעם רבא כמ"ש איהו גופיה בס"ס מ"ח אם לא שנאמר דט"ס נפל בדפוס דהא כל שקלא וטרייא של הרב ז"ל היא למאי דקי"ל כרבא ולא לסברת אביי דלא פסקו כוותיה כי אם ר"ח והמרדכי דחייש לה ומ"ש הרב ז"ל ע"ז ואע"פ שיש חולקים הוא כלפי הרא"ש ודעמיה שלא חלקו בהכי לדעת רבא כמבואר ועדין צריך ישוב.
והרב מהר"מ אלשקר ז"ל בסי' ל"ט כתב בתוך התשובה וז"ל אבל אי לא ידעינן דרגיל להאמינו אפי' אי ידעי כו"ע דהוא אדם כשר וטוב מן הראשון יראה דמצי למימר אנת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן וכו' יעו"ש והשתא קשה לפי מ"ש התוס' והגהות מיימוני דבשהשני יותר כשר מן הראשון אז פטור שומר הראשון א"כ אמאי חייבו הרב ז"ל והרי מצי שפיר למימר קי"ל כהתוס' והגהות מיימוני דבאדם כשר פטור הראשון וכמו שכן ראיתי להרשד"ם ז"ל בסי' הנ"ל ואף דנדון הרב היה גוי ובהא אפשר דאף להתוס' לא מהני כשרותו מ"מ נראה דהרב לשומר דעלמא קאי וצריך ישוב.