זה הכלל כל שאסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכו'. הנה מבואר מדברי רבינו שאסור סחורה הוי מדאורייתא וכמ"ש המל"מ והפר"ח בסי' קי"ז וכ"כ התוס' בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ג.) אבל הרשב"א הביא דבריו מרן ב"י ביו"ד סי' קי"ז דהטעם שמא יבא לאכול מהם יעו"ש. ותמה עליו הט"ז שם שהרי בפ' כל שעה איתא שהוא אסור דאורייתא וכו' יעו"ש. וכתב עליו הרב באר יעקב הנדפס מקרוב וז"ל ואני אמרתי קושיתו כפשוטו דאף דכתיב בקרא שקץ יהיה לכם לא יאכל דמשמע איסור מדאורייתא מיהו היינו דווקא בשקצים ורמשים ובהמות טמאות ועופות טמאים [וכו'] אבל בנבלה וטרפה לא ידעינן מהאי קרא וכו' וא"כ הא דכתב הרשב"א דטעם הגזירה מדרבנן שמא יבא לאכול היינו בנבלות וטרפות הוא רק מדרבנן וכו' יעו"ש.
ואחר המחילה רבה נראה לענ"ד דזה לא יתכן לומר בדעת הרשב"א דהא הרשב"א כתב בלשון שהביא מרן ב"י וז"ל [וזה] נראה לי כשיבוש שכל הדברים שמגדל אותם אדם לאכילה כחזיר וכבהמה ועוף שדרך בני אדם לגדלם כדי לאוכלם ואין רובם עשויים לתשמישן אסור לעשות בהם סחורה גזירה שמא יבא לאכול מהם יצאו גמל וחמור וכו' יעו"ש. הרי בפי' דעת הרשב"א דאפי' בעוף ובהמה טמאה כתב דטעמא שאסור לעשות סחורה היינו מטעם גזירה שמא יבא לאכול מהם. וצריך ישוב (א"ה ותשובה זו היא נדפסה בח"ג סי' רכ"ג ועיין להרב החסיד בס' קהלת יעקב אות ס' דף ע"ו ע"ג יעו"ש).
Loading...
8:18
1
Loading...