העושה מצוה ולא בירך אם עדיין המצוה קיימת וכו' ואם דבר שעבר הוא אינו מברך וכו'. כתב מרן החבי"ב ז"ל בשיירי כנה"ג או"ח סי' תל"ב וז"ל אבל בהגהות אשירי פ"ק דברכות בשם אור זרוע כתב דדוקא בסעודה שאסור ליהנות בעוה"ז בלא ברכה וכו' אבל שאר המצות כל שלא בירך קודם עשיית המצוה מברך אח"כ וכתב הב"ח ז"ל ומיהו למעשה כיון דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין לברך אחר שנעשה המצוה וספק ברכות להקל כיון שסיים בדיקתו הפסיד ע"כ. ואי לאו דמסתפינא הו"א דא"צ להסתייע משום דספק ברכות להקל דלענ"ד נראה דאין מי שסובר שיברך אחר שסיים המצוה מכל וכל דמ"ש בהגהות אשירי בשם אור זרוע כל היכא שלא בירך קמי המצוה מברך אח"כ לאו דוקא אלא הכונה אחר שהתחיל המצוה אבל אם סיים מכל וכל אינו מברך עכ"ל.
וקשה לי טובא דמה יענה הרב ז"ל לההיא שכתב הגהות אשירי בפ"ק דחולין וז"ל ומיהו אם לא בירך קודם השחיטה יכול לברך אחר השחיטה ויוצא ידי חובתו שכל מצוה שלא בירך עובר לעשייתן מברך אחר עשייתן כדפרישית בברכות ע"כ. הרי לך להדיא דכונתו לומר דאף שנגמרה המצוה לגמרי כשחיטה וכיוצא מצי לברך אח"כ שלא כדברי הרב ז"ל וצ"ע. וכמו כן קשה להפר"ח שהיה ר"ל כן ולא זכר שר הך דחולין (א"ה ס"ט עיין להפר"ח ביו"ד סי' י"ט סק"ג שהביא דברי הגהות אשירי בפ"ק דחולין דפליג על הרמב"ם וא"כ קשה יותר איך עלה על דעתו לומר כן בכונת הגהות אשירי דפ"ק דברכות וק"ל).