החורש את הקבר. פ"ק דתמורה דף י"ג וכפי גירסת הרגמ"ה ז"ל איתא נמי מילתיה דר' יוסי שכתב שם הרגמ"ה ז"ל טעמא דר' יוסי לא אתפרש לן ע"כ:
מלא מענה. כתבו התוס' ז"ל בנדה דהנך מאה אמה מפרש בתוספתא דאהלות היינו לכל רוח ע"כ והביא התוספתא הר"ש ז"ל:
ר' יוסי אומר בת חמשה סאין במורד ובמעלה. כך היא גירסתו של הרמב"ם ז"ל וז"ל פירושו ז"ל ר' יוסי אומר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית ה' סאים וזה מאה אמות וי"א אמה ושלשה רביעי אמה בקירוב ות"ק אמר בית ד' סאין יהיה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו ת"ק אות נדע בו שיעור ד' סאים כמה היא המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע כרשינין וכו' ע"כ ובסוף דבריו כתב וכבר בארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד ולא במעלה ואמר שר' יוסי אומר כי כאשר חרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית פרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או הגבעה ע"כ והרא"ש ז"ל פי' וז"ל החורש וכו' פי' ה"ז עושה בית פרס וכל השדה מטמא גוש ממנה במגע ובמשא דחיישינן שמא דלדלה כל העצמות ושטחתן על פני השדה ומפני זה נקרא בית הפרס מלשון פורס מפה מלא מענה תלם אחד מחוץ לקבר וארכו ק' אמה שכך שיערו חכמים שראוי שתוליך המחרישה את העצמות מאה אמה לצד מערב ואם חרש מצפון לדרום דלדלה מאה אמה לצד דרום וכשתרבע אלו שתי מענות יהיה שדה בית ד' סאין דחצר המשכן נקראת בית סאתים והיה מאה על חמשים ואין לומר שכל הד' סאים טמאים טומאת בית הפרס שהרי כשהוליך המחרישה באורך השדה יותר על ק' אמה לא היה ליותר טומאת בית הפרס כ"ש כשמהפך המחרישה לחזור ולחרוש שלא תוליך המחרישה עצם עמה לפי שהוא יותר ממאה ועוד אין לך ניער המחרישה יותר גדול מזה חמש סאין סבר שמחרישה מוליכה מאה וי"א אמה ומחצה. במורד שיעור זה שאמרנו דוקא במורד כשהמחרישה יורדת למטה והה"נ במקום שוה ונקט מורד דבעי למיפלג במעלה. במעלה כשחורש כלפי מעלה אינה מולכת כ"כ ושיערו שאם יתן רובע כרשינין על בורך המחרישה והוא עץ שהמחרישה בו והוא שנוי בפכ"א דכלים וכשנותנין עליו הכרשינין מתפזרין מעט מעט ועד מקום שישארו שם שלשה כרשינין זו בצד זו ויצמחו ימצא שם גם עצם כשעורה שהשעורה כשלשה כרשינין כדאמרי' בבכורות ור' יוסי סבר דאין עושה בית הפרס במעלה ונ"ל השיעור הראשון דוקא בקרקע שוה אבל במורד ומעלה שיעורו ברובע כרשינין עכ"ל ז"ל ועוד מצאתי כתוב בגליון על פי' רבינו שמשון ז"ל כתיבת יד וז"ל וכתב הרא"ש ז"ל מורד ומעלה נותן רובע כרשינין כלומר השיעור שאמרנו בקרקע שוה אבל במורד ומעלה יש דין אחר ושיעור אחר ורבינו יצחק בן גיאת ז"ל כתב כפי' הרמב"ם ז"ל במורד ובמעלה ע"כ דברי ר' יוסי. וכתב עוד בגליון ומדברי ר' יוסי דסיפא משמע שאמר ת"ק במורד ובמעלה [הג"הה נראה שיש חסרון בלשון והמעיין קל להבין]:] שהוא כמו שפירשנו וקשה לפי זה שנראה שדבריו סותרין אלו לאלו אלא אם נאמר שדברי ר' יוסי דסיפא חוזר על ונותן רובע כרשינין בלבד לפיכך טוב שבכל הפירושים דבמורד ובמעלה הן דברי ת"ק והראיה מסיפא דלר' יוסי לית ליה בית הפרס במעלה כלל ע"כ. והכריחו תוס' ז"ל בס"פ שני דכתובות דמקום הקבר טהור כשנחרש מלטמא באהל ועוד כתבו שם דבית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברה"ר ואע"ג דבעלמא טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור ע"כ:
בפי' ר''ע ז"ל אבל במעלה כשחורש ועולה לדברי ת"ק נותן וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה טובא דאין דברי ר' יוסי מיושבים דמה לו להזכיר במורד ותו קשה דלמה לא נזכר במשנה דין קרקע שהיא מישור על כן נראה לפרש דרישא איירי במישור ואח"כ קאמר אבל במורד ובמעלה נותן רובע כרשינין וכו' ע"כ: