1
אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו וא"מ לה אלא מד"ס כו'. עי' בכ"מ ולח"מ מש"כ ע"ז ברה"פ. ול"נ ראיה נכונה לרבינו מהא דיחזקאל לא חשיב לה בין אותם שהכהן מטמא להם ולא שייר אלא אותה (לאפוקי בנשים האסורות להם שייר תרתי זונה וחללה) ע"ש מ"ד כ"ה. ומה שהקשה הק"א איך יבואו חכמים להקל על ד"ת בקום ועשה. נ"ל דלק"מ דכיון דתקנו שהוא יירשנה (ובדבר שבממון הפקר ב"ד הפקר) ממילא הות כמת מצוה וכמו שסיים רבינו בעצמו וכדאמרינן בקטנה שהביא הכ"מ: