אין שביעית מתחללת לתפוס דמיה בקדושת שביעית אלא דרך מקח כגון שמכר לחבירו פירות שביעית והדמים שבידו נתפסים לקדושת הפירות של שביעית שמכר אבל לא על ידי חלול ר"ל שאם אמר פירות הללו מחוללין על מעות אלו לא נכנסו המעות לקדושת שביעית כדרך פדיון הקדש ומעשר שני במה דברים אמורים בפרי ראשון אבל בפרי שני מתחלל אף דרך חלול ומהו פרי ראשון ופרי שני כבר ידעת שפדיון שביעית חמור מפדיון הקדש שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ונתפסו הדמים תחתיו אבל שביעית אם מכר פירות שביעית והוא הנקרא פרי ראשון הרי הפירות עצמן שביעית ביד הלוקח והדמים נתפסו בקדושת שביעית ביד המוכר והם פרי שני ופרי זה השני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חלול וכשמחללו דרך [מקח] יצאו הם לחולין ונכנס הניקח ממנו תחתיו לקדושת שביעית וכן תמיד אחרון אחרון נתפש ונמצא פרי ראשון ופרי אחרון בקדושת שביעית ואמצעיים יוצאים לחולין כיצד לקח באותן הדמים בשר נתחללו הדמים במקום שהם ונכנס הבשר לקח באותו הבשר או בדמיו דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין וכן לעולם:
פרי שני שאמרו שמתחלל אף דרך חלול אין מחללין אותם על בהמה חיה ועוף בין נקבות בין זכרים שמא יניחם ויגדלם עדרים עדרים ויכשל בסחורה או להשהותם אחר הביעור אבל מחללין אותן על השחוטי' וכן הדין במעשר שני שמתחלל דרך חלול ויאכלו הדמים או הדבר שנפדה בו בירושלם אם היו בידו מעות של מעשר שני שכבר חלל את המעשר עליהם אין מחללין אותם על בהמה חיה ועוף חיין שמא יניחם וישהא מעשרותיו ולא יבערם בשנה שלישית אבל מחללם הוא על השחוטים והרי הם כשאר הפירות שחלל עליהם ויאכלו בירושלים והדמים יוצאים לחולין הא מעשר שני עצמו אינו מתחלל אלא בכסף שיש בו צורה כמו שהתבאר במקומו מדכתיב וצרת הכסף בידך ודברים אלו כולם דוקא בירושלם שאינו צריך לחלל המעות אלא שלוקח מהם מה שירצה ובלבד פרי מפרי וגדולי קרקע הא בחוץ לירושלים אף במקום שאין לחוש לגדול עדרים אסור שכל שהוא חוץ לירושלים צריך וטיבעא אפירא לא מחללינן וי"מ בהפך וכל שמחלל על מעות מברך על פדיון מעשר שני וכשמחלל על פירות מברך על חלול מעשר שני: