כבר ביארנו ששיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה משדרו למטה כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח וטפחים אלו הקלו בהם לשער בטפחים קטנים פחותים שתות מטפח בינוני עד שיהו נעשים מחמשה טפחים שבאמה בינונית חוזרים לששה שנמצא כל טפח פחות שתות מן הבינוני וכבר ידעת בטפח בינוני שהוא ארבע אצבעות בגודל שהם שתים עשרה אצבעות לשלשה טפחים וא"כ בזו שיעור הדס וערבה בעשרה גודלים בין שלשתם שהם שני טפחים ומחצה מטפחים בינונים ורביעי של לולב חוזר לשלש אצבעות ושליש שהרי הטפח הבינוני ארבע אצבעות בגודל שהם י"ב שלישים וכשתסיר מהם השתות יהיו עשר שלישים שהם שלש אצבעות ושליש ונמצא שיעור הלולב מעיקרו עד שדרו שלש עשרה גודלות ושליש ומ"מ לכתחילה צריך להשלים שיעורם בטפחים בינונים וזה שהקלו בכך בדיעבד מתוך ההדס הוא שצריך עבות בשיעור שלשה טפחים והדבר מצוי בקושי והוא שאמרו כאן על דבריו של ר' טרפון שאמר באמה בת חמשה והיו סבורים לפרש בדבריו שתהיה כונתו לומר שיהא שיעור ההדס צריך חמשה אמרו על זה שרא ליה מריה כלומר שלא חס על טורח יתר דהשתא עבות שלשה לא משכחינן וכו' כלומר להדיא אלא בקושי ובטורח יתר בת חמשה מבעיא עד שבסוף הסוגיא פירשו דבריו שלא אמרה אלא להקל כלומר שטפחים אלו משוערים כדרך שהחמשה שבאמה בינונית שהיא בת ששה יהו חוזרים לששה ונמצא כל טפח פחות מן הבינוני שתות על הדרך שביארנו:
וממה שאמרו השתא עבות שלשה לא משכחינן ופירשנו אלא בקושי ובטרח יתר משמע שכל הבד צריך עבות בשלשה ומה שנהגו להקל בשלשה קנים שבראש הענף אינו כלום אע"פ שקצת מפרשים כתבוה כמו שיתבאר למטה ואף גדולי המפרשים כמכונים להקל אמרו שמתוך הקושי ראוי לומר שלא לעכב כל שרוב קני בד של שלשה טפחים עבות ואפשר לפרש לדעתם עבות בת שלשה לא משכחינן אף בקושי אא"כ על דרך הזרות ואנו סומכים בה על הרוב ונמשכו למה שאמרו הם בעצמם שנפרצו עליו האמור בלולב שפסול דוקא ברוב עלים והוא הדין להדס הא מיעוט כשר ושאינם עבות דינם כנפרצו ולדעת זה לא סוף דבר שהרוב מצד ראשו אלא אף בסופו ומה שאמרו למטה ביבשו רוב עליו ובראש כל אחד ואחד דוקא בשאין שם אלא שלשה גבעולין בעבות לחים אבל ברוב אין צורך להיותם בראש לא בנשרו ולא ביבשו ולא בשאין עבות מתחלתן ומ"מ לדעת המפרשים בנפרצו שלא נתקן לגמרי אבל בניתקו אף במיעוט פסול יראה שאף בשאין עבות כן ואף לדעת המכשירים ברוב כל שאין שם רוב מיהא פסול אפי' היו בראשו שלא הכשירו בשלשה בדי עלי לחין בראשו אלא ביבשו שהם לשם עדיין אבל בשאינו עבות לא ולמטה יתבארו בדינין אלו עוד קצת דברים:
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון ובפרט בענין ההדס והוא שאמר הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול אם מעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב אמר הר"ם ענביו הם הזרעים שיש בו ובתנאי שיהיו אותם הגרעינים שחורות או אדומות אבל אם היו ירוקות אפי' היו יותר מן העלין כשר ואמ' נקטם ראשו פסול ואינה הלכה:
אמר המאירי הדס הגזול והיבש פסול אם בראשון לבד אם אף בשאר הימים הכל על הדרך שביארנו בלולב ויבשותו של הדס ענינו שיהיה נפרך ביד של אשרה ושל עיר הנדחת וכו' ואף היא על הדרך שביארנו בלולב נקטם ראשו פירוש ראש העלה או העלים שבראשו פסול שכל שנקטם ראש העלה שבראש הבד אף במיעוטו פקע הדרו נפרצו עליו פי' שנסדקו רובן ואין צריך לומר בנשרו רובן וי"מ אף בנפרץ אחד שהרי אין עבותו קיימת ויש גורסים נפרטו מלשון ופרט כרמך שתרגומו ניתרא דכרמך וענינו שנשרו רובן:
או שהיו ענביו ר"ל גרעינין שבו מרובות מעליו בין במקום אחד בין בשנים ושלשה מקומות ופי' בגמ' דוקא בהושחרו וכן הדין בהאדימו וכמו שאמרו נדה כ' א' בטומאת דם נדה האי שחור אדום הוא אלא שלקה אבל אם הם ירוקים מין הדס הוא ואף בשחורים אם מיעטן מערב יום טוב כשר שאם מיעטן קודם שנאגד אף כשנאמר לולב צריך אגד אין כאן כלום שאם מדין תעשה ולא מן העשוי אין דין זה (בלולב) [בהושענא] ואם משום דחוי שלא יהא חוזר ונראה הואיל ולא נאגד עדיין לא חל עליו שם הושענא שיחול עליו שם דחוי קודם קדושת יום טוב שאין שם דחוי חל אלא או מצד שם הושענא או מצד כניסת קדושת יום טוב בשעת דחייתו ואם אחר שאגדו וחל עליו שם דחוי מצד שם ההושענא אע"פ שלא נכנס יום טוב אין זה כלום שהלולב הלכה רווחת שאין צריך אגד וא"כ אין שם ההושענא חל עליו מצד אגדו עד שנאמר עליו שהוא דיחוי קודם שנכנסה קדושת יום טוב ונמצא שאין כאן דיחוי הואיל ומקודם יום טוב מיעטן ואין ממעטין אותן ביום טוב מפני שהוא כמתקן כלי ואם עבר וליקטן כשר ופירשוה בגמ' בהושחרו מערב יום טוב שנמצא דחוי מעיקרו וכל דחוי מעיקרו חוזר ונראה כדין מחוסר זמן אבל כל שהושחרו ביום טוב שכבר נראה ונדחה זו היא שנשאלה בגמ' אם חוזר ונראה אם לאו ונשארה בספק ומתוך כך מחמירין בה כמו שיתבאר בגמרא:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שענפיו ר"ל עליו חופין את עצו כגון שיש שלשה עלין בגבעול אחד או יותר וזהו כמין קליעה וכן זהו דומה לשלשלת ואם לא היו שם אלא שני עלים אפי' היה השלישי סמוך להם עד שנראה כאלו שלשתם בגבעול אחד אין זה עבות אלא שוטה ופי' הדס שוטה אצלי מלשון שוטיתא דאסא שהדס כשר ברוב עומד ביושר בלא התפשטות ענפים מכאן ומכאן ושאינו עבות הוא נעשה מרובה בענפים כעין עצים ועל שם רבוי הענפים קוראו שוטה כך נראה לי:
נשרו רוב עלים שבעבות ר"ל רוב עלים שבכל עבות ועבות אם נשתיירה עבותו קיימת בכל גבעול עד כדי שיעור הראוי כשר ואי אתה מוצא כן אלא בהדס המצרי שעומדות שבעה עלים בגבעול אחד: