מן הצד בד' אמות פסולה כל שלא נשאר משפת סכך הכשר ולאיזה צד הכשר סוכה בשלש דפנות פחות מכן כשרה אלא שאין ישנין תחתיו כל שיש בו ארבעה או אף שלשה לדעת שניה ודבר זה בגדולה אבל בקטנה בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה שהרי לא נשאר כשר אלא ארבעה פחות מכן כשרה שהרי ארבעה ומשהו מן הכשר ופחות מארבעה שמהם לכותל מצטרפים מתורת לבוד וישנין תחתיו אבל אויר בין בסוכה גדולה בין בקטנה בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה אא"כ נשאר משפת האויר לאיזה צד שיעור סוכה בשלש דפנות פחות מכן כשרה מתורת לבוד שדין לבוד נאמר אפי' באמצע ומ"מ אין ישנין תחת אויר והוא שאמרו בגמ' לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה והקשה פשיטא לא יהא אלא אויר פחות משלשה מי פסיל אמר ר' אבא זה מצטרף וישנין תחתיו וזה מצטרף ואין ישנין תחתיו כלומר סכך פסול בפחות משלשה מצטרף לכשר לישן תחתיו אויר פחות משלשה מצטרף לכשר ואין ישנין תחתיו ומ"מ גאוני ספרד דחאוה ופסקו שכל פחות משלשה אף באויר ישנין תחתיו:
היה שם אויר פחות משלשה וסכך פסול סמוך לו בפחות משיעור פיסולו בקטנה פסולה שהרי אויר וסכך פסול שיעורם שוה אצל קטנה וכל ששיעורם שוה מצטרפים ולא עוד אלא שאין כאן סוכה כלל שהרי אין כאן אלא ארבעה בהכשר בגדולה כשרה שאין מצטרפין זה לזה הואיל ואין שיעורם שוה וגדולה לענין זה הוא כל שנשארו שם ארבעה ומשהו של סכך כשר שכשתדינהו בלבוד כשר:
זה שביארנו באויר שפוסל בשלשה וסכך פסול באמצע בארבעה יש אומרים שלשה על שלשה וארבע על ארבעה אע"פ שאינו חולק את הסוכה על פני כל ארכה ואע"פ שאמרו בסוגיא זו מה לי אתפלג בסכך פסול מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר ולשון אתפלג מוכיח שחולק את הסוכה לשנים אפשר שעל שם השלשה או הארבעה שהוא חולק אומר בהם לשון חלוקה ויש חולקין לומר שאין שיעור שלשה או ארבעה נאמר אלא לרוחב אבל מ"מ אינו פוסל אא"כ אותו רוחב של אויר או סכך פסול נמשך על פני ארך כל הסוכה וחולק אותה לשנים עד שנשארת בלא שלש דפנות וכשתתבונן בה יפה הכל לפי גודל הסוכה וקטנותה ומנין דפנותיה וכלל הדברים שכל שמשפת הסכך ולהלן לאיזה [צד] נשאר שיעור סוכה קטנה בשלש דפנות כשרה וכל שאינו כן פסולה:
זהו עיקר הפסק בשמועה זו ויש פוסקין בסכך פסול שאינו פוסל אף באמצע אלא בארבע אמות וכדעת רב ומשום דהלכתא כרב באיסורי ודברים זרים הם ואף הראיה אינה כדאי שאף בישיבה של סורא היו מחליפים של רב לשמואל ושל שמואל לרב:
שיעור הבגד להיטמא למדרס שלשה טפחים על שלשה טפחים ולא אמרו בו שלש אצבעות על שלש אצבעות אלא לטומאת מת ושאר הטומאות ודבר זה בבגד צמר או פשתים אבל שאר מיני בגדים אף לשאר טומאות שיעורן בשלשה טפחים השק שיעורו לכל טומאה בארבעה על ארבעה והעור בחמשה על חמשה והמפץ והוא שאורגים אותו מן החבלים ומן הגמא ששה על ששה פחות מכן טהורים חסר שיעורו של אחד מהם והשלימו באחד מן האחרים החמור מצטרף עם הקל אבל לא הקל עם החמור כיצד היו שם שני טפחים מן הבגד וחיבר בו טפח מן השק אינו חיבור והרי זה טהור היו לו שלשה מן השק וחיבר בו טפח מן הבגד הרי זה מקבל טומאה ואע"פ שאין שיעורם שוה מצטרפים זה עם זה הואיל וכל טפח בפני עצמו ראוי ליטמא באיזו טומאה והוא מושב הזב וכדתנן המקצע מכלן ר"ל מאיזה מהם טפח על טפח למושב טמא שלא נתנו שיעורין אלו אלא למשכב ואע"פ שטפח על טפח בפני עצמו אף למושב אינו ראוי מ"מ ראוי ליטלו על גבי החמור ר"ל לעשותו טלאי על גבי מרדעת של חמור בכנגד מקום מושבו וכן התבאר במקומו שהמקצע אחד מהם לאחיזה ר"ל שיאחוז בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזוקו אצבעותיהם טמא והוא שלא יהא פחות משלוש על שלש: