כבר ביארנו שכל שסיכך בבלאי כלים אע"פ שאין אותם הבלאות מקבלות טומאה הואיל ובאו ממקום המקבל טומאה פסולות לסיכוך מעתה סיכך במטלניות שאין בהן שלש על שלש אע"פ שאין מקבלות טומאה פסולות לסיכוך וכן מחצלת של שיפה ושל גמי שעשאן לשכיבה ונפחתו אע"פ שנפחתו משיעור טומאה שהוא ששה על ששה אין מסככין בה ומחצלת של קנים לענין סכך יתבאר דינה למטה:
המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר המשלשל דפנות מלמעלן למטן אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטן למעלן אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים כשרה ר' יוסי אומר כשם שמלמטן למעלן עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה אמר הר"ם גובה הסוכה אין ראוי שיהיה פחות מעשרה טפחים כמו שזכרנו ור' יוסי סבר כי מחיצה תלויה מותרת ולפיכך אומר כי כשהדופן הוא לבוד בגג ויש בו עשרה טפחים אפילו בינו ובין הארץ יותר משלשה טפחים שהוא כשרה ואין הלכה כר' יוסי:
אמר המאירי המשלשל דפנות מלמעלה למטה ר"ל שמתחיל לארגם תחת שפת הסכך והלך לו באריגתו מלמעלה למטה ולא הגיע בעשייתם עד לארץ וזו היא הנקראת בכל מקום מחיצה תלויה אם גבוהות מן הקרקע שלשה טפחים פסולה אע"פ שיש במחיצה עשרה שהוא שיעור מחיצה שכל מחיצה שהגדיים בוקעין בה אינה מחיצה ואין אומרין בה גוד אחית כך הלכה גוד אסיק אמרינן גוד אחית לא אמרינן מפני שדרך בנין לעלות מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה ומ"מ בפחות משלשה לבוד הוא ואף לדעת האומר במסכת חגיגה גוד אחית אמרינן לא נאמרה אלא במים שדרכן לירד מלמטה למעלה כלומר שהתחיל באריגתם מלמטה ועולה והולך עד עשרה טפחים ואינה מגעת עד שפת הסכך כל שגבוהה עשרה כשרה ומטעם גוד אסיק ור' יוסי מכשיר אף במלמעלה למטה שהוא סובר גוד אחית והלכה כת"ק וכמו שכתבנו בעירובין שאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים אלא לענין שבת בלבד:
הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים ר"ל אפי' עשה הדפנות שלימות מן הארץ עד גובה הסיכוך אלא שלא דבק הדופן אצל הסכך והרחיקו שלשה פסול שאויר פוסל בשלשה בכל סוכה שהרי האויר מתחלק בין הסכך לדופן ונמצא שאין כאן דופן וכן הדין לאויר שבאמצע סוכה כל שאין לה אלא שלש דפנות ואפי' יש בכל צד שיעור סוכה שהרי אין לכל חלק ממנה אלא שתי דפנות אבל סוכה של ארבעה דפנות כל שיש בחלקיה מן האויר לכל צד שיעור סוכה כל חלק וחלק כשר לעצמו שהרי נשארו שלש מחיצות לכל חלק וכן הדין בסכך פסול ולמדת שאין דין דופן עקומה נאמר אף מן הצד באויר אלא בסכך פסול וכן למדת שפסול אויר אינו אלא משום הפסק ושאין לה שלש מחיצות ומ"מ לענין משנתנו כל שלא הרחיקן שלשה מן הצד כשרה ואין בזה חלוק בין שהמחיצה שלימה ומגעת עד לסיכוך בין שהיא עשרה מן הארץ ולמעלה עשרה אלא שהסכך גבוה הרבה ומ"מ יש אומרים שכל שהמחיצה רחוקה מן הסיכוך אע"פ שהיא מחיצה כשרה שהרי יש בה מחיצה עשרה צריך מ"מ שתהא מכוונת תחת שפת הסכך דתרתי לא אמרינן ר"ל שנכשיר בה הרחקה מתחתיה מתורת גוד אסיק והרחקה מצדה מתורת לבוד לא ואף הם נסעדים בה מדבריהם של גדולי המחברים שכתבו בזו של משלשל דפנות אם גבוהות מן הארץ עשרה אע"פ שהסכך גבוה מהם הרבה כשרה ובלבד שיהו מכוונות תחת שפת הסכך ואין זה נראה שכל בתוך שלשה כיוון הוא והרי התרנו לבוד ודופן עקומה אף מכמה רוחות וכן כל שבגוד אסיק מצד אחד ותורת לבוד מצד אחר כשרה בלא שום פקפוק:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
בור שבין שתי חצרות אין ממלאין הימנו בשבת מפני שכל אחד ואחד נעשה במלואו ממלא מרשות חבירו ומתוך כך נאסרו אא"כ עשו לו מחיצה עשרה שנתברר חלק כל אחד בין שנעשיה המחיצה מלמטה מן המים בין שנעשית המחיצה מלמעלה מן המים בין מתוך אגנו ר"ל משפת הבור ולפנים אע"פ שאינה מגעת למים אבל כותל החצר שעל הבור אינה מועלת לכך שהרי תלויה היא למעלה מן הבור ואינה ראויה להשתמש לתוך הבור וכן שלא נעשה לשם המים ומה שנאמר בסוגיא זו שמצאו סדינים פרושים והביאו ספר תורה על סמך אותן המחיצות שהיו תלויות לא כדין נעשה ומעשה זה היה שפעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה שהיה מונח באחד מחצרות המבוי לבית הכנסת שהיה בתוך המבוי גם כן ובני המבוי לא נשתתפו זה עם זה ונמצאו בעל בתים אוסרים זה על זה וא"ת שיבטלו רשותם לבעל חצר זה שהספר בתוכו א"כ היו הם אסורים בבתיהם כל אותה שבת או שמא היה גוי ביניהם ולא רצה לשכור ונאמר על זה בגמרא שפרשו סדינים מאותה חצר לבית הכנסת שהיה כנגדה ובמחיצות אלו נחלקו החצר ובית הכנסת משאר בני המבוי ונעשה בעל החצר ובית הכנסת כרשות אחת ולעירוב לא הוצרכו שאין בבית הכנסת דיורין ועל סמך זה הביאו ספר תורה בבית הכנסת וקראו בה ומ"מ שאלו בה בגמרא פירסו היכי פרסי ופירשו בה גדולי הרבנים כלומר האיך הוציאום מן הבית למבוי הא משום עשיית מחיצה ליכא שעשיית מחיצה בלא אהל מותרת ואין הדברים מחוורים חדא שאם כן היה לו לומר היכי אפקינהו ולא היכי פרסי ועוד שכל עשיית מחיצה הצריכה להכשיר בטלטול ודאי אסורה בלא אהל וכמו שאמרו כאן בדופן שלישי כאן בדופן רביעי כלומר שדופן שלישי שהוא צריך להכשיר בטלטול שאין מטלטלין אלא בשלש מחיצות אסור בעשייתה אפי' בפריסת בגד הא ברביעי שאין בה צורך טלטול מותרת ומה שאמרו בעירובין פרק גגות דשמואל ורב דהוו יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני ואמר שמואל נגידו ליה גלימא כבר התבאר שלצניעות בעלמא הוא דעביד ולא לצורך הכשר הא להכשיר אסור והוא שהקשו היכי פרסי ותירץ ולא תימא פירסו אלא מצאו סדינים פרוסים מחצר שהספר בתוכו לבית הכנסת שכנגדה והיו גבוהים מן הקרקע שלשה טפחים ועל זו אמרו שלא כדין נעשה שאין מחיצה תלויה מתרת וי"מ במעשה זה שרשות היה באמצע ואין נראה לומר שהקלו בה כל כך ולענין פסק מיהא הדין שוה בניהם וכבר ביארנו ענין בור שבין שתי חצרות כולו בארוכה במסכת עירובין פרק שתוף:
מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן לענין גובה הדופן כל שאין הסיכוך אלא בגובה עשרה שתולה אותה באמצעיתה בפחות משלשה למעלה לצד הסכך ובפחות משלשה למטה לצד הקרקע ולמדת שאומרין לבוד משתי רוחות ואם הסכך גבוה אחד עשר אתה צריך למחצלת חמשה ומשהו ואם גבוהה שנים עשר אתה צריך למחצלת ששה ומשהו אבל כל שגבוה שלשה עשר או משם ולמעלה עד עשרים אמה עושה מחצלת שבעה ומשהו ותולה אותה בפחות משלשה סמוך לקרקע והרי היא מחיצה עשרה ומתירין אותה מתורת גוד אסיק:
פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן לענין משך הסוכה ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן ונמצא דופן שבעה ודוקא בפס ארבעה שיש בה שיעור מקום אבל טפח ומשהו להעמידו באמצע שבין דופן לדופן עד שישאר פחות משלשה לכאן ופחות משלשה לכאן הואיל ואין בעומד שיעור הראוי לא שאם כן היה לו ללמדנו כך ומ"מ יש מקילים בזו אלא שבא ללמדנו הענין בסוכה גדולה ששיעור שבין דופן לדופן גדול ואין לדון בה לבוד אלא מצד אחד ודבר זה אתה מפרשו בשתי דפנות שאין קשורות זו בזו אלא זו כנגד זו שאילו בקשורות דיו בטפח שוחק וצורת פתח או שמא אף בזו ובפס ארבעה בלא צורת פתח על הדרך שהתבאר: