דין שנת היובל כדין שנת השמטה לאסור עבודת קרקע האסור בשביעית ולדין פירותיו באכילה ובמכירה ובביעור אלא שאין השמטת כספים ביובל ואין שלוח עבדים והשמטת קרקע בשביעית ושלשה דברים מעכבין את היובל שאם חסרו אחד מהם אינו יובל ליאסר בו עבודת קרקע והם תקיעה ושלוח עבדים והחזרת שדות לבעליהם.
וכבר ביארנו במס' מוע"ק ב' ב' שבזמן שהיתה ארץ ישראל על שלמותה והיו כל יושביה עליה היה היובל נוהג אף בחוצה לארץ.
הברכה או הרכבה אין דין ערלה נוהגת בהם כלל גדול אמרו ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וענין הברכה הוא שמבריך הגפן הארוך ותחת הקרקע ומוציא ראשו במקום אחר ומניח ראשה שמצד השרש מגולה ולאחר זמן מפסיק במקום חבורה והוא ראשה שמצד השרש שכבר הניחו מגולה ונמצא הגפן הזקן גפן לעצמו והגפן המוברך גפן לעצמו בשני ראשים והרכבה הוא שמרכיב אילן בחברו הרכבה המותרת כגון מין במינו א"כ מהו שאמרו אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שמשמען של דברים שערלה נוהגת בהברכה והרכבה תדע שיש צדדים שערלה נוהגת בהם והוא בהברכה לאחר שנפסקה מן הזקנה ומאימתי מונין לה לא משעה שהוברכה אלא משעה שנפסקה ויש אומרים כן אפילו לא נפסקה כל זמן שאנו מכירין שנפסקה יניקתה מן הזקנה ונעשית יונקת מעצמה ומונין לה מאותו היום וממה שאמרו במשניות של ערלה ספק גפנים ספוק על ספוק אע"פ שהבריכה בארץ מותר ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר מקום שכחה רע אסור ואמרו עליה בתלמוד המערב מה אנן קיימין אם בריא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור אם בריא שהוא מכח הזקנה דברי הכל מותר אלא כי פליגין בסתם ושאלו בה כיצד הוא יודע עלין הפוכין כלפי הילדה בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה הפוכים כלפי הזקנה בריא הוא שהוא חי מכח הילדה אמר ר' יודן סימנא דאכיל מחבריה בהית לאסתכולי ביה אלמא כל שהוא בריא שהוא חי מכח הילדה ערלה נוהגת בה שאף חכמים מודים בה ולא נחלקו אלא בסתם כגון שנשרו העלים שלדעת חכמים מותר ולדעת ר' מאיר אומדין את הזקנה אם כחה יפה לינק זו ממנה ואין הלכה כר' מאיר ובבריא מיהא אף חכמים מודים כן וסימן העלים סימן ולפי שטת פירושם למדת שהם מפרשים דברים אלו בהברכה וממה שנאמר בה אע"פ שהבריכה בארץ ואף קצת רבנים פירשוה כן בפי' המשניות שספוק בגפנים כהברכה באילנות ואני תמה שהרי עקר המשנה בהרכבה נאמרה ומלת ספוק כענין סבוך בחלוף אותיות גיכ"ק ובומ"ף דספוק גפנים הוא שממשיך ענף גפן זאת ומגיעו לגפן אחרת ומרכיב קצתו בה וספוק על ספוק הוא שמרכיב כל אחת בחברתה או זו בזו וזו באחרת ואע"פ שהבריכו בארץ ר"ל שהיא ארכה עד שאחר ההרכבה קבר בה בארץ אין ערלה נוהגת בה שמ"מ כלם בטוחים על כחו של זקן ומתוך כך י"מ שאף בהרכבה כן כל שהיא כעין הברכה ר"ל שמחברת עם הזקנה ומ"מ כל שכן בהברכה וזה שלא חששו המפרשים להזכיר דין זה בהרכבה מפני שלא נאמרו דברים אלו אלא בהרכבת גפן שמחוברת עם הראשונה ואם בהרכבת אילן כגון שהרכיב את היחור בעודו מחובר באילן הראשון ולדעת חכמים כל בסתם דנין אותו בראשון שהוא הזקן ופטור מן הערלה ולר' מאיר כל שאילן ראשון כחו רע והמורכב בו יפה דנין אותו אחר השני ואין הלכה כדבריו ודברים אלו אינם מצויים ומתוך כך לא חששו להזכירם אבל כל שהרכיב יחור אילן באילן ואין אותו יחור מחובר בראשון אע"פ שהוא חי בודאי מן הזקנה חייבת שכל מה שבארנו בהרכבה שאין בה דין ערלה לא מצד עצמה של הרכבה נאמר אלא מצד שהיא בטלה אצל האילן בו ר"ל שאם הרכיב ילדה אצל זקנה ר"ל שעברו עליה שני ערלה בטלה ילדה אצל זקנה ואין בה ערלה כלל ועל זו אמרו פרט למרכיב ואם הרכיב ילדה בילדה שיעור ההרכבה הולך אחר הראשונה ואין לה דין ערלה בפני עצמה וכמו שהתבאר במס' סוטה מ"ג ב' בהדיא ולא עוד אלא שלדעת גדולי המחברים נראה שכל שתולש בד ומרכיבו באחר אינו בטל וחייב בערלה אבל כשמסבך בד של אילן מחובר באחר בטל הבד אם הוא ילד באחר אם הוא זקן וזו היא משנת ספוק כלומר שממשיכו ומלקיטו עמו.
ומ"מ לדברי כלם נראה שכמו שביארנו בהברכה שיש בה צדדים שהיא חייבת בערלה כך הרכבה יש בה צדדים שיש בה דין ערלה בפני עצמה ומונין לה מיום הרכבתה ועליה אמרו כאן ואחד המרכיב והוא שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות שהוא פטור מן הערלה אא"כ נמלך עליה לפירות כמו שיתבאר במקומו והרכבתו אינה בטלה אצלו אחר שאין היא עצמה בת ערלה עד שנאמר שההרכבה בטלה אצלו אע"פ שמכח זה שהרכיבוהו בו הוא חי ומונין לה משעת הרכבה ובתלמוד המערב נראה שאף זו פטורה ובטלה אצל הראשון הואיל ואף הראשון יש במינן דין ערלה וכן הדברים נראין מצד אחר והוא שמאחר שהרכיב עליה לפירות מסתמא אף על הראשונה נמלך עליה לפירות וכל שנמלך עליה לפירות חייבת בערלה ומונין משעת נטיעה וא"כ אף הרכבתה בטלה אצלה ומונין לה מנטיעת הראשון ולדעת זה אין הרכבה חייבת אא"כ הרכיב באילן סרק ואף בזו נחלקו שם ר' שמעון בן לקיש ור' יוחנן שלדעת ר' שמעון בן לקיש הוא שאינה בטלה הא לדעת ר' יוחנן בטלה היא אצל האילן ואין צד לדעת ר' יוחנן לחייב הרכבה בערלה כלל ולא נשנית הרכבה בשמועה זו לדעתי אלא לפי הרגל הלשון שרגילין להזכיר מבריך אצל מרכיב והוא שאמרו שם לית כאן מרכיב אשגר לישן הוא ומגדולי המחברים פוסקים כשטה ראשונה ומגדולי המפרשים כשטה אמצעית ומ"מ אף לשטה אחרונה יש לי לומר שזה שחייבנו במרכיב ענינה בהרכבת ילדה בילדה ומה שאמר לית כאן מרכיב פירושו שלא למנות משעת הרכבה אבל מ"מ חייבת בשיעור הראשונה ולא בא אלא ללמד שאין ההרכבה יוצאת מכלל נטיעה עד שתפטר אף במקום שנסתבכה בחיוב ויש אומרים שבזמן הזה אין נוהגין באלו ערלה כלל שהרי ר' אליעזר בן יעקב אמר במסכת סוטה מ"ג ב' שאין בהם ערלה וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ועל זה נראה שסמכו בכל מקום להבריך בכרמים ברוב השנים ואין חוששין לערלה כלל ואף גדולי המחברים כתבו כן ברבעי שאינו נוהג בזמן הזה כלל וזה שבארנו שהנוטע לסייג ולקורות ונמלך עליה בתוך שלש לאכילה שחייבת בערלה צריך שתדע שמשעת נטיעה מונין לה ואם לא חשב עליה עד שעברו שלש פטורה וכן הוא בתלמוד המערב שבמסכת ערלה.
אחר שיש לנו צדדין בהברכה והרכבה שחייבין בערלה וביארנו במשנה שתשרי ר"ה לשנים ולענין ערלה מעתה אחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הנוטע ערב ר"ה אם נקלטה הנטיעה שלשים יום לפני ר"ה והוא שנעשה מעשה זה בששה עשר באב שיש ארבעה וארבעים ימים ממנו ועד ר"ה שתי שבתות לקליטה שנשארו אחר קליטה שלשים הרי תשרי מעלה לזמן זה שנה ואינו מונה לה אלא שתי שנים מתשרי ואילך אלא שפירותיה נאסרים עד חמשה עשר בשבט של שנה רביעית וכן בחמשית לדין רבעי וכן באיזה זמן שנטעה שיהא תשרי מעלה לה שנה הואיל ולא מנו לה שלש שנים מיום ליום ומ"מ יראה לי דוקא כל שנטעה אחר זמן חנטה הא כל שנטעה קודם זמן חנטה אין צריכה להמתין עיקר הדבר לדעתי לא נאמר אלא שיעברו על הנטיעה שלש חנטות בדין ערלה הא אם נטע או הבריך והרכיב פחות מזמן זה לפני ר"ה אין תשרי מעלה לה שנה והרי הוא צריך למנות שלש שנים מיום ליום ומאחר שהוא זקוק לכך אין צריך לאחרה עד חמשה עשר בשבט וי"מ שכל הנטיעות שוות לאיחור היתרן עד חמשה עשר בשבט משעה שעברה ובשנה רביעית נדונות כשלישית ואין דבריהם נראין שהרי אמרו פעמים שברביעית ואסורין משום ערלה מכלל דפעמים הוא שאסורין הא בכלם לא.
כבר ביארנו שהשביעית יש לה תוספת שלשים לפניה הילכך מי שנטע או הבריך או הרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית ואם לאו אסור לקיימן ויעקרו אפילו נטע בשוגג שהרי הכל יאמרו שנטיעה זו בשביעית היתה ואף שלשים אלו שהתרנו בקיומן יראה לקצת מפרשים שאף הם דוקא לאחר קליטה ר"ל שנטע שתי שבתות ושלשים קודם ר"ה ואף גדולי המחברים כתבוה כן וכן גדולי הרבנים בפירושיהם בסוגיא זו ובפ' הערל פ"ג א' ולקצת גדולי הדור ראיתי שכתבו בזו שאע"פ שהנוטע בשבת בשוגג יקיים כדאיתא במס' גיטין נ"ג ב' כבר פירשו בתלמוד המערב הטעם מפני שאין מנין לשבתות עד שירגישו שבשבת נטעה אבל יש מנין בשנים וכל שרואה שאוכלים מפירותיהם לאחר שלש שנים יאמרו שבשביעית נטעה ומ"מ התבאר במקום אחר שאם לא עקר הפירות מותרין וכן התבאר במקום אחר שאם מת מחייבין את היורש לעקור ומ"מ י"מ שכל לענין שביעית אין צרך לקליטה ומה שאמרו לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים לענין ערלה נאמר ולא לענין שביעית שלא מצינו חומר הצרכת קליטה בשביעית ואע"פ שבשמועת שביעית נאמרה כך פירושה לדברי האומר לענין שביעית שתי שבתות צריך בענין ערלה שתי שבתות ושלשים וראיה לדבריהם שאם לענין שביעית גדולי הפוסקים מיהא למה הביאוה ומ"מ אינה ראיה שאף הם הביאוה לצורך ענין ערלה ומ"מ אחרוני הרבנים מוסיפים לומר שאין דין תוספת שביעית אמור אלא לענין חרישה שחרישת התוספת מועלת לשביעית אבל ליטע ולהבריך ולהרכיב מותר כל זמן שתקלוט קודם שביעית שהוא שתי שבתות וכן מותר לזרוע כל זמן שתשתרש הזריעה קודם ר"ה וכמו שאמרו למטה י"ג ב' הארז והדחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מותרין בשביעית אלא שבפ' הערל הוזכרה בריתא זו ר"ל אין נוטעין וכו' בשביעית לבד ושלא בשום הזכרת ערלה ועליה אמרו לדברי האומר שלשים וכו' אלמא דלענין שביעית אתמר ונמצאת שהתוספת אסור בהברכה והרכבה ושצריך קליטה קודם שלשים והדברים רופפים: