כבר ביארנו במס' מוע"ק ג' ב' שהשביעית יש לה תוספת לפניה שלשים יום ומ"מ קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית והביא שליש בשביעית הן שנולדו מן הספיחים הן שעבר וזרע אינו בכלל תוספת לשביעית לאחריו אלא שזה של שביעית גמור הוא ושאר ימי שביתה כגון שבתות וימים טובים כלם יש להם תוספת לפניהם ולאחריהם מחול על הקודש כמו שיתבאר במקומו ותוספת זה יראה שאינו אלא מדברי סופרים וקראי אסמכתא בעלמא ויש חולקים ממה שאמרו במס' יו"ט ל' א' תוספת יום הכפורים דאוריתא ואין הכרח בכך וכבר מצינו בהרבה מקומות בתלמוד שקורא דברי סופרים דאוריתא כשהוא דבר שיש לעקר שלו סרך מן התורה אע"פ שאין אותו ענין מן התורה וקצת מפרשים הביאו ראיה לשטה זו ממה שאמרו במס' עירובין ל"ב ב' בעירובי תחומין שהוא צריך שיהא בין השמשות במקום שיהא אפשר ליטלו ואמרו על זה שאם היה על גבי אילן ואין איסור בנטילתו אלא מדברי סופרים סומך עליו שלא גזרו בבין השמשות שהוא תוספת בדבר שאין בו אלא משום שבות ואם תוספת מן התורה היה להם לגזור וכן המחברים כלם לא הביאוה בכלל מצות עשה וא"ת שהוא נכלל בגוף האיסור הרי מנו חמץ לפני זמנו ומ"מ לענין שביעית יש אומרים שכל עבודת קרקע המועלת לפירות אסורה מן התורה כל שלשים שלפני שביעית ומדברי סופרים באילן מעצרת ובשדה תבואה מן הפסח אבל גידול האילן ונטיעתו אין בו תוספת אלא מדברי סופרים יש שואלין בתוספת זה והרי אמרו שבת ל"ד א' ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מדליקין הא ודאי שלא חשכה מדליקין ואין חוששין לתוספת ומתרצין בה שכל שלא חשכה ודאי הרי הוא בכלל תוספת אלא שלא נאמר אלא למלאכת חול ואין לסמוך בה.
אע"פ שנאסרה מלאכה בשבת יש צדדין שהמלאכה מותרת בהם ואחד מהם קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה שבת.
כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי שהוא ערב יום הכפורים מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי הואיל ובשעת אכילה הוא מכוין להיות אכילתו לשם ענוי על כיוצא בזה בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה והוא אמרם גם כן וכל מעשיך יהיו לשם שמים: