מנין שנות היובל הוא שהיו מונים מתחלת מנינם שבע שמטות משבע שנים לשבע שנים ותשרי של שנה שביעית הוא תחלת השמטה כמו שביארנו במשנה והיו סופרין בזה תשע וארבעים שנה ושנת תשע וארבעים עצמה היו עושין שמטה ושנה הסמוכה לה שהיא שנת חמשים הוא מתקדש לשם יובל ושנת חמשים ואחת היה תחלת מנין לששת שני השבוע ואין שנת חמשים עולה לכאן ולכאן וזהו שאמרו שנת חמשים אתה קורא אותה ואי אתה קורא אותה אחת ר"ל ראשונה לשמטות הבאות.
שנת היובל מתחלת מתשרי ומ"מ לא היה הדבר מוחלט לחירות עד יום הכפורים ומשנכנס ר"ה לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדניהם וכן אין השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים יושבים ואוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפורים תקעו בית דין בשופרות נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן ולשנה אחרת מר"ה מתחילין למנות שש שנים לשבוע האחר ואין מוסיפין ממנה להיותה בכלל קדושת שנה שעברה אפילו יום אחד ואין צריך לומר עד יום הכפורים.
זה שכתבנו כאן ועטרותיהם בראשיהם פירשוה בתלמוד המערב מפני שהכורך סודר על ראשו מברך ברוך עוטר ישראל בתפארה והעבדים לא היו כורכין סודר מפני שהוא סימן לחרות וכשהגיע זמן היובל היו כורכין ומברכין וזהו שאמרו ועטרותיהם בראשיהם.
שמטה ויובל בית דין היו מקדשין אותם ואומרים שנה זו מקודשת לשמטה שנה זו מקודשת ליובל וכן בחדשים הבאים בזמנם ר"ל ביום שלשים ואין הלכה כדברי האומר שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים: