המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו איזה זמן שהוא בו ר"ה שלו ניסן לענין זה ועומד שם עד ניסן ודוקא שהשכירה לו שלשים יום קודם ניסן או יותר אבל השכירה לו פחות משלשים יום קודם ניסן עומד שם שלשים שאין שכירות לפחות משלשים השכירה סתם התבאר בב"מ ק"א ב' שאם בימות הגשמים אין יכול להוציאו עד הפסח ואם בימות החמה שלשים יום.
ששה עשר בניסן ר"ה לעומר שממנו הותר לאכל חדש לאחר הקרבת העומר בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בית המקדש קיים היום עצמו מתיר.
וששה בסיון ר"ה לשתי הלחם ר"ל להתיר חדש למנחות משם ואילך ואין אלו ר"ל עומר ושתי הלחם באים אלא ביום כשאר קרבנות והוא שקראום כאן מידי דלא חייל מאורתא וכן קראום מידי דתלי במעשה מפני שאין ענינם בא אלא על ידי הקרבה וכן כל שביארנו בבל תאחר לענין קרבנות הוא בכלל מידי דלא חייל מאורתא שהרי הקרבתן אינו אלא ביום וכן הוא בכלל מידי דתלי במעשה שאין ענינם אלא על ידי הקרבתם אלא שמ"מ מצות עשה של הבאה לא זזה ממנו לא ביום ולא בלילה ואינה תלויה במעשה: