מי שהקדיש בלשון נדר אומר הרי עלי להביא קרבן פלני וכיוצא בזה ולפיכך הפרישה ונאבדה חייב באחריותה אבל נדבה היא בלשון הרי זו ולפיכך אם נגנבה או נאבדה אינו חייב באחריותה ושתיהן מ"מ בדין בל תאחר ואע"פ שבתורה לא נזכר בל תאחר אלא בנדר כתיב הכא כי תדור נדר וכתיב התם ואם נדר או נדבה מה נדר דהתם נדבה עמו אף זה נדבה עמו.
הקדיש בהמה ואח"כ עבר והמירה הואיל והתמורה נתפסת על הראשונה לקדש והרי היא ראויה לקרבן עובר בה בבל תאחר המירה לאחר שעברו על הראשונה שני רגלים אע"פ ששיעור הראשונה ברגל הבא אינו נגררת אחר הראשונה אלא שיעורה לעצמה שלשה רגלים מיום התמורה וכן הפריש עולתו ועברו עליה שני רגלים והוממה וחללה על האחרת ועבר רגל אחד על זו השניה שנתפסה בקדושה אע"פ שמכח הראשונה היא באה אינו עובר עליה עד שיעברו שלשה רגלים עליו.
תמורת חטאת אי אתה צריך לומר בה שאין בה דין בל תאחר שהרי למיתה היא הולכת והיא אחת מחמש חטאות המתות ר"ל ולד חטאת תמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו בעליה באחרת עברה שנתה סימן להם ותמנע היתה פלגש.
תודה שהמירה שתיהן קדושות כשאר תמורות אלא שאין לחם מתקדש על התמורה אלא על עקר התודה ועקר התודה לעולם אינה קרבה בלא לחם נמצאת הראשונה קרבה ובאים עמה ארבעים חלות כדין המפורש בתורה והשניה קרבה בלא לחם נתערבו שניהם ר"ל שאינו מכיר איזו ראשונה ואיזו היא תמורה שוחט את שתיהן ומקדש את שתיהן בתנאי ר"ל אם זו תודה זו לחמה ושוחט את האחרת ואומר עליהן כן מתה אחת מהן ואינו יודע איזו היא חברתה אין לה תקנה שמא תמורה היא וא"א להביא לחם עמה והרי הלחם חולין בעזרה שמא עקר תודה היא ואין לה תקנה בלא לחם וכתבו בה גדולי המחברים שתרעה עד שיפול בה מום וגדולי המגיהים כתבו בה שיביא אחרת ולחמה ודמיה של זו יביא תודה בלא לחם כדין מותר התודה אם תאמר יביא אחרת ויאמר אם זו תודה זו לחמה וזו החדשה תמורה ואם זו תמורה זו החדשה תודה וזה לחמה אפשר שמ"מ אין לו לעשות תמורה לכתחלה מ"מ יראה שאפשר שיאמר אם זו שנשתיירה תודה זו לחמה וזו נדבה ואם זו תודה וזו לחמה ויש חולקין בזו מפני שאם החדשה תודה צריכה ארבעים חלות אחרות ושמא האחרת תמורה ויש כאן ארבעים חלות של חולין.
אע"פ שפירשנו שבשלשה רגלים כסדרן עובר על איחור קרבנו בבל תאחר לא נפסל קרבנו בכך אלא הרי הוא מקריבו אחר איחורו הואיל ואין להקרבתו זמן קבוע ואע"פ שהוא בר הרצאה ר"ל שהוא בא לכפרה והיה לנו לומר שכל שאחרו יותר מדאי נפסל אינו כן אלא מקריבו והוא נרצה וכן הבכור אע"פ שמן התורה הוקבע לו זמן שנה כדכתיב לפני י"י אלהיך תאכלנו שנה בשנה מ"מ אם עברה שנתו לא נפסל בכך ומביאו אחר איחורו שהרי הקישו הכתוב למעשר בהמה מה מעשר בהמה לא נפסל משנה לחברתה אף הבכור כן: