1
עולי רגלים לא היה להם רשות לילך במוצאי יום טוב הראשון מיד אלא טעונים הם ללון בירושלם לילה של מוצאי יום טוב ראשון וי"א טעונים לינה כל החג אפילו לילה של מוצאי יום טוב האחרון שאף הוא זמן שמחה וכדתניא ביום השמיני שלח את העם יכול שאין טעון לינה תלמוד לומר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם ויום עשרים ושלשה הוא מחרת יום שמיני הא כיצד נפטרו בשמיני ולנו בלילה והשכימו למחרתו וחזרו ונפטרו והלכו להם אבל בפסח אף לדבריהם אין טעונין לינה אלא יום ראשון שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך ויש אומרים שאף בפסח טעון לינה כל שבעה ממה שאמרו בזבחים צ"ז א' ופנית בבוקר עשאן הכתוב לכלן בקר אחד וכבר הארכנו בענין זה ברביעי של סוכה.
2
לענין ספירת העומר כשם שמצוה למנות את הימים כך מצוה למנות את השבועות מאחר שהגיע זמן שבוע כמו שיתבאר במקומו: