חגיגת יום טוב אם לא הביאה ביום ראשון הרי הוא מביאה מתורת תשלומין כל שבעה ואין צריך לומר בפסח אלא אף בעצרת אע"פ שיצא מיום טוב לחול ובחג מביאה אף בשמיני עצרת שלא נאמר שהוא יום טוב בפני עצמו אלא לענין פז"ר קש"ב וכבר ביארנו כל זה במסכת חגיגה ט' א' וענין פירושו.
פייס בפני עצמו כלומר שמתחילין כל המשמרות לפייס בקרבן שבו איזה מהם יזכה בו ואין הדבר הולך לחשבון שאר הימים והענין שכל עשרים וארבעה משמרות עובדים כאחד ברגלים בקרבנות החג שאע"פ שבתמידים ונדרים ונדבות שבמועד אינן עובדות בשוה אלא משמרה הראוייה לאותו השבוע בקרבנות החג מיהא עובדות בשוה וכן כל כהן הבא לעבוד חולק בלחם הפנים ובשתי הלחם ובכל קרבנות הרגלים ומפייסים בהם וכל שזוכה לעבוד עובד ובחג הסוכות מפני שהיו שם רוב קרבנות לא היו מפייסים בכל הקרבנות אלא כל אחת מהן היתה מתעסקת בקרבן אחד והיו מהם שהיו מקריבים שני קרבנות והענין הוא שכבר ידעת שביום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ושני אילים ושעיר אחד וארבעה עשר כבשים כלם עולה כליל למזבח חוץ מן השעיר וביום ראשון היו מפייסין לראשי המשמרות מי מקריב פר ושוב אין פייס לפרים אלא אותו שזכה בפר מקריב אחריה הסמוכה לה ונמצא שהקריבו שלשה עשר משמרות שלשה עשר פרים ומשמרת י"ד וט"ו כל אחת איל ומשמרת י"ו הקריבה שעיר נשארו שמנה משמרות וארבעה עשר כבשים הקריבו שש משמרות שנים שנים ושתי משמרות אחד אחד וכן בסדר זה כל הימים עד שבשביעי כלה הדבר לשבעה פרים ושני אילים ושעיר וארבעה עשר כבשים הכל עשרים וארבע קרבנות ונמצא כל משמר זוכה בשלו ומ"מ היו מדקדקים שכל מי שהקריב פר היום אינו מקריב למחר אלא מתחילים בעבודת הפרים ממקום שפסקה משם עבודת הפרים מאתמול ר"ל שאחר שהקריבו בראשון שלשה עשר משמרות הראשונות פרים למחר מתחלת משמרת ארבעה עשר פרים וכן כל הנשארות עד עשרים וארבעה ונמצאו שהקריבו י"ג משמרות י"ג פרים ונשאר פר אחד וחוזרת הראשונה ומקריבתו ונמצא בשני שאותה שזכתה בראשון בפר שונה בו היום ובשלישי מתחלת בפר משמרה שניה לאותה שזכתה תחלה ונמצאו אחד עשר פרים לאחד עשר משמרות והרי ששנו שנים עשר משמרות בפרים ברביעי היו שם עשרה פרים הקריבום עשרה משמרות שאחריהם ונמצאו עשרים ושתים משמרות ששנו בפרים בחמישי היו שם תשעה פרים ושנו בהם שתי משמרות האחרונות ושלשו בהם שבעה משמרות בששי היו בהם שמונה פרים הקריבום שמונה משמרות שלאחריהם ונמצאו חמשה עשר משמרות משלשות בפרים בשביעי שבעה פרים הקריבום שבעה משמרות ונמצאו עשרים ושתים משמרות משלשות בפרים בשמיני לא היה שם אלא פר אחד ולפי הסדר האמור היה ראוי להקריבו משמרת כ"ג ולא היו עושין כן אלא פייס בפני עצמו היה ר"ל שחוזר לדין שאר הרגלים ומפייסין כלם בו וזהו ביאור פייס בפני עצמו.
זמן בפני עצמו פירושו שאומר בו שהחיינו.
ורגל בפני עצמו הוא שימנה לשבעה במנין שלשים של אבל ומה שיש לפקפק בה האיך אינו מפסיק אבילות שלשים מכל וכל אחר שרגל ראשון הפסיק את של שבעה כבר ביארנוה באחרון של מועד קטן כ"ד ב'.
קרבן בפני עצמו שאלו לחשבון שאר הימים היה לו להקריב ששה פרים ואינו מקריב אלא פר אחד.
שיר בפני עצמו שבכל ימי חול המועד שהוא התחלת זמן השמחה היו אומרים מזמור הבו לי"י בני אלים ובשני מזמור ולרשע אמר אלהים ובשלישי מי יקום לי עם מריעים וברביעי בינו בוערים בעם ובחמישי הסירותי מסבל שכמו בששי ימוטו כל מוסדי ארץ ואם חל שבת באחד מהם היה שיר של אותו היום נדחה למחרתו ואומרים שיר של שבת ונמצא שיר של אחרון נדחה לגמרי והוא שאמרו ימוטו ידחה וכל אלו הם מזמורים מענין החג אם מענין השמחה אם מענין אזהרה על מתנות עניים מפני שאותו זמן הוא חג האסיף ובשמיני לא היו אומרין שירה על ענין החג אלא שיר בפני עצמו ולא נתברר בתלמוד שלנו איזה אלא שבמסכת סופרים פירשו בו למנצח על השמינית.
ברכה בפני עצמה שאומר את יום השמיני חג העצרת הזה ואינו אומר את יום חג הסוכות הזה ויש אומרין שזהו רגל בפני עצמו ומפרשים ברכה בפני עצמה ברכת המלך שהיו מברכין אותו בכל יום טוב וכבר ביארנו ענינים אלו כלם ברביעי של סוכה מ"ז א'.
שעירי הרגלים כלם היו באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שנעלמו בעליו ממנו ר"ל נכנס למקדש בטומאה או אוכל בשר קדש בטומאה ודבר זה יתבאר במסכת שבועות בע"ה: