האומר סלע זו לצדקה כדי שיחיו בני או כדי שאזכה לחיי העולם הבא אינו מפקיע שכר צדקתו בלשון זה אע"פ שהדבר דומה כעובד על מנת לקבל פרס שאין זה אלא כמתעורר לעמוס על עצמו עול מצות מחמת יראת העונש ואם מגיעהו עונש אח"כ אינו קורא תגר ואינו מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה בכך אלא שמצדיק את דינו ומברך על הרעה כעל הטובה ואם עשה על מנת כן ר"ל שאם יגיעהו אח"כ שיקרא תגר ויהרהר אחר מדותיו ית' הרי זה רשע וסכל גמור וזהו שאמרו כאן בישראל כאן באומות העולם ופירשו עליה בתלמוד המערב מפני שהגוי קורא תגר אבל ישראל אינו קורא תגר אלא מברך על הרעה כעל הטובה.
אחד הנודר ר"ל שנדר איזה נדר או שאמר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק ונותן לבדק הבית והם הקרויים כאן חייבי הדמים ואחד המקדיש איזה דבר בלשון הקדש ולא פרט בו מה יעשו בה שסתמו לבדק הבית ואחד המעריך והוא שאמר ערכי עלי או ערך פלני עליו שנותן כפי החשבון הקצוב בתורה כיון שעברו עליו שלשה רגלים כסדרן עובר בבל תאחר ונמצא שלפעמים עובר בשלשה פעמים בארבעה פעמים בחמשה הא כיצד נדר לפני הפסח שלשה לפני החג ארבעה לפני עצרת חמשה וכן בחרמים שאמר הרי עלי כך וכך בחרם או הריני מחרים כך וכך שסתם חרמים לבדק הבית וכן במי שנתחייב להביא קרבן שאין לו זמן קבוע כגון חטאת או אשם או שהתנדב עולות ושלמים וכן אם עכב מעשרות ר"ל מעשר ראשון וי"מ אף בשני ולענין הבאתו לירושלים ושמא תאמר והן ראשון הן שני היאך עובר עליהם בשלשה רגלים והלא תורה נתנה בהם שיעור שלש שנים דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך פירשו בה שאף ענין זה אינו אמור אלא לאחר שלש שנים ר"ל שאם עכבם בידו אחר ג"ש הרי הוא בדין שלש רגלים לבל תאחר וי"מ שלש רגלים להפרשה ושלש שנים לביעור וא"כ שמועה זו בשלא הפריש ומה שהעמידוה למטה בשהפריש ולא הקריב אפשר שעל השאר נאמר כן וכן י"מ שלשה רגלים אם לא הודיע ללוי ואם הודיעו דינו בשלש שנים וכן אם עכב בכור בידו שלא ליתנו לכהן הרי הוא עובר בבל תאחר בשלשה רגלים וי"מ אותה לענין כהן וכמו שפירשו בבכורות כ"ו ב' שאסור לשהותו יותר משנה ואמר ששלשה רגלים חשובים שנה לענין זה ונמצא עובר בשלשה רגלים כסדרן אלא שהבכור לענין זה יש לו זמן אחר והוא שנה שלימה אע"פ שלא היו בה שלשה רגלים כסדרן כגון שנולד לאחר הפסח או שנולד בפסח שהוא מחוסר זמן ואינו מן החשבון וכן פירשוה בתלמוד המערב ויש פוסקין לענין זה בבכור שאין לו דין שלשה רגלים אלא שנה אבל שאר הדברים כלם נדונים לשיעור שלשה רגלים כסדרן אפילו עברה שנה שהרי פסקנו פעמים חמשה וכן מעשר בהמה וכן לקט שכחה ופאה ואע"פ שבשדה היה לו להניחם פירושה כגון שלקטן בעל הבית ואע"פ שזה גזל הוא ולא היה ראוי ליתן זמן לחזרתו אפשר לפרשה בשלקטן לתועלת עניים כגון שאין עניים מצויים והוא מתיירא שמא יפסדו או שמא אף אם לקטן בעבירה מ"מ לאו הניתן לעשה הוא ומצות עשה עליו להחזירן אפילו טחנם ובשלשה רגלים עבר בבל תאחר וכן פסח שאבד והפרישו אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון שהוא קרב שלמים ואין זמן קבוע להקרבתו וכן התרומות ונטע רבעי אע"פ שלא הוזכרו בגמ' הרי הם בכלל מעשרות בכל אלו שיעורן שלשה רגלים לבל תאחר אבל בכורים לא נמנו בכאן לבל תאחר מפני שהבכורים זמנם עד חנכה הן אם בכרו לאחר חנכה שאין מביאין אותם הן אם הופרש קודם חנכה שמחנכה ואילך אינו מביאם אלא ירקבו וכן התבאר בתלמוד המערב במסכת מנחות פרק כל קרבנות הצבור ומה שנתגלגל בידנו תחלה שאם בכרו לאחר חנכה אין מביאין גדולי המחברים כתבו הטעם מפני שהם של שנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת וגדולי המגיהים תמהים עליהם שהרי חנכה קודם שבט הוא ופירשו הטעם מפני שהפירות המבכרות אחר חנכה אינן אלא פסולת וכן הדברים נראין ואותם שהופרשו שלאחר חנכה ירקבו נראה הטעם מפני שיש בהם שאין מתקיימין כל כך ושמא תאמר יעבור עליהם בזמן זה ר"ל עד חנכה אפשר שכל שיש לו זמן להיות נפקע מכל וכל אינו בדין בל תאחר וכן קרבנות שיש להם זמן קבוע כגון פסח שיעורו בשעה הקבועה לו וכל שלא הקריבו בזמנו אינו מקריבו עוד בתורת קרבן פסח ויש מי שאומר שאף באלו שהזכרנו שיעורם בשלשה רגלים שאם עברה עליהם שנה שלימה בלא רגלים שעובר עליהם בבל תאחר כדין בכור וכך היא שנויה בספרי והוא שאמרו למטה ו' ב' אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר שנה בלא רגלים או רגלים בלא שנה עובר ואין הדברים נראין לענין פסק שהרי פסקנו למעלה פעמים חמשה: