עם שבשדות שהם אנוסים ואין יכולים לבא לבית הכנסת אם אינם בקיאים יוצאים בתפלת שליח צבור אע"פ שלא היו שם בר"ה וביום הכפורים אבל לא בשאר ימות השנה עד שיהו שם מתחלה ועד סוף ואם הם בקיאים בר"ה וביום הכפורים של יובל לא יצאו עד שיהו שם מתחלה ועד סוף ובשאר ימות השנה לא יצאו אם היו שם עד שיתפללו הם עצמם ושל עיר אף שאינם בקיאים ואף בר"ה ויום הכפורים לא יצאו עד שיהו שם מתחלה ועד סוף כמו שביארנו בשם תלמוד המערב יש מי שאומר שלא נחלקה תפלת ר"ה לענין זה מתפלת כל השנה אלא לענין שלש ברכות ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות אבל ראשונות ואחרונות וקדושת היום דינן כשאר כל ברכות של כל השנה שאין שליח צבור מוציא אלא את שאינו בקי ואין הדברים נראין אלא כל תפלות היום בדין זה.
עם שאחורי הכהנים הואיל ואין משימים עצמם כנגד פניהם אינם בכלל ברכה אבל עם שבשדות אע"פ שאינם שם הואיל ואנוסים הם מצד טרדתם הרי הם בכלל הברכה.
אע"פ שביארנו שעשרה פסוקים צריך להזכיר בכל ברכה וברכה אם רצה שלא להזכיר את הפסוקים אלא שיזכיר ענין מלכות ויאמר עליו כמו שכתוב בתורתך וכן בנביאים וכן בכתובים יצא אחד יחיד ואחד צבור ומגדולי המפרשים פירשוה שיעשה כן שלשה פעמים בכך אחת ר"ל בשל תורה ובשל נביאים ובשל כתובים ואח"כ אחת בשל תורה שלא ימעט חשבון הפסוקים אלא הזכרתם ומגדולי המחברים פירשוה שיביא פסוק אחד של תורה בכלן ואין צריך להזכיר שאר הפסוקים ולא לומר בהם כמו שכתוב בתורתך ועקר הדברים כמו שפירשנו תחלה.
תפלת ר"ה ויום הכפורים וכן של ימים טובים ואפילו של ראשי חדשים הואיל ואין אדם מתפלל אותה אלא משלשים לשלשים צריך אדם להסדיר את התפלה בינו לבין עצמו קודם שיתפלל וכן מי שהיתה תורתו אומנותו ואינו מתפלל אלא לפרקים אם עומד מן התפלה שלשים יום צריך להסדיר את תפלתו כשירצה להתפלל אף בתפלה שבכל יום שכל שעומד מן הדבר שלשים יום אינו שגור בפיו כל כך.
במסכת עירובין מ' ב' התבאר שאע"פ שר"ה אינו בכלל המועדות אומרין בו זמן וכן ביום הכפורים ואע"פ שביום הכפורים אי אפשר לאמרו על הכוס אומרו בלא כוס כמו שהתבאר שם זמן אומרו אפילו בשוק ואנו נוהגים לאמרו על ידי שליח צבור בבית הכנסת בליל כניסת יום הכפורים.
וכן התבאר שם שאע"פ שיום ר"ה ראש חדש הוא אין צריך להזכירו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ר"ל שמלת יום הזכרון כוללת ר"ה וראש חדש שהרי בשניהם נאמרה זכירה בר"ה זכרון תרועה ובראש חדש וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם ונזכרתם והיו לכם לזכרון וכו' השאילו בו זה הלשון זכרון לכלם יהיו תשועת נפשם וכו' ומאחר שכן יראה לי שאינו צריך לומר את מוספי שכשאמר את מוסף יום הזכרון כלל בו של ראש חדש ושל ר"ה שמלת מוסף כוללת כל שניתוסף ביום והרי הוא כמי שאמר את מוסף יום התרועה ויום ראש החדש ונמצא שאין צריך לומר מוספי אא"כ היה בשבת שהרי מ"מ השבת לא נכלל במלת זכרון וצריך לכללו במלת מוספי ויש מצריכין לומר את מוספי וכן אנו נוהגים ואף ביום שני שהרי מ"מ כל דיני ראשון עליו ויש אומרים שאם לא אמר לא יצא ולא יראה כן אף בשבת שבדיעבד מיהא יראה שהכל נכלל בו.
מקצת גאונים כתבו שזה שתקע בשביל כל הצבור מיושב הוא שראוי לתקוע מעומד על סדר ברכות ואסור לו לדבר משיתחיל לברך בתקיעות שמיושב עד שיגמור כל אותן שעל סדר ברכות ואם שח גוערין בו אלא שאין צריך לחזור ולברך הואיל ומ"מ מצוה אחת היא שהרי ההלל מברכין עליו קודם קריאתו ופוסק בין פרק לפרק ואינו חוזר ומברך ומ"מ אם לא תקע אחד אלא שנים או שלשה אף הם מכח ראשון הם באים ובמקומם ואסור להם להשיח וכן אין השני חוזר ומברך ופירשו הגאונים מפני שלא ברך הראשון לתקוע אלא לשמוע וכלם בכלל הברכה ואין צריך בכך שהרי מצוה אחת היא וי"מ שאם זה שתוקע מעומד לא היה שם בשעה שברך ראשון שתקע מיושב חוזר ומברך ולא יראה כן ואע"פ שיש קצת מצות שיש בהן המשך שאין בהם איסור דבור אלא בין הברכה למצוה אבל לא משהתחיל במצוה כגון ביעור חמץ שאחר שהתחיל יכול לדבר מ"מ בזו ראוי להכנעת לב ולהרעדת היצר שלא יפנה לבו לדברים בטלים.
שאר העם הואיל ונפטרו בתקיעות שמיושב ואין חיוב ליחיד בתקיעות שעל סדר ברכות כלל אם רוצה זה לעשות עצמו יחיד אע"פ שהוא בצבור ואין דעתו לחייב עצמו בתקיעות שעל סדר ברכות איני רואה גערה בכך ואם רוצה להיות מכלל הצבור למנין ולקבל עליו חיוב תקיעות שמעומד אף הוא אסור להשיח אא"כ לצורך המצוה אלא שלבי נוקפי לומר שאף לזה אין עליו חיוב שתיקה אלא משיתחיל שליח צבור בתפלת המוסף והוא שאני אומר שברכות אלו ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ברכות שופר הן ואפילו לא תקען רצופות ויוצא באלו אינו צריך לברכת שופר כלל וא"כ הרי אלו ברכה אחרת לשופר ואין חיוב שתיקה קודם להן ואע"פ שאין ברכות מעכבות את התקיעות הרי ברכות קריאת שמע כיוצא בהן שאין ברכות קריאת שמע מעכבות זו את זו ולא קריאת שמע את הברכות ואעפ"כ ברכות של קריאת שמע הן ואין צריך לברכה אחרת וכן באלו ואחר שכן אין תקיעות שמעומד נכללות בברכת אותן שמיושב ומותר להשיח עד שיתחיל שליח צבור בתפלת המוסף כך נראה לי ברור אלא שרבים חולקים עלי שמא תאמר לדברי גאונים אלו והרי תפלין מצוה אחת הן וכששח בין תפלה של יד לתפלה של ראש מברך ברכה אחרת על של ראש כמו שיתבאר במקומו אין הנדון דומה לראיה שהתפלין שתי מצות הם שהרי תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ולא עוד אלא שהוא משנה בנסח הברכה כשסח בנתים שעל יד אומר להניח תפלין ועל של ראש אומר על מצות תפלין והוא שאמרו לא סח מברך אחת פירוש על שתיהן שח מברך שתים ואעפ"כ אין ראוי להשיח כמו שאמרו שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה אבל תקיעות מצוה אחת הן ואין ראוי לחזור ולברך אף לדבריהם כמו שבארנו יש חולקין לענין תפלין לומר שאף בלא שח מברך שתים על של יד להניח תפלין ועל של ראש על מצות תפלין ששתי מצות הן ולא אמרו על השח בנתים שעבירה היא בידו מפני שיהו נכללים בברכה אחת אלא מפני שכללם הכתוב במלה אחת כאמרו והיו לאות וכו' הורה שראוי לעשות את שתיהן בתכיפה ושלא ישיח בנתים ומה שאמרו לא שח מברך אחת פירושו אחת לשל יד ואחת לשל ראש ומה שאמרו שח מברך שתים פי' על של ראש והוא שחוזר לברכת היד כדי לסמוך לה של ראש ודומה כמי שמברך שתים על של ראש ומהדק מ"מ קשר תפלת של יד ואחת לשל ראש אף בלא שח ומ"מ אין הדברים נראין כלל וגאוני עולם כתבו על דברים אלו שדברים משובשים הם וכן הדברים נראין וכי מהיכן יבא לנו לחזור בדבר שהוא מצוה בפני עצמה אחר שנעשית מצוה כהלכתה אלא עקר הדברים כמו שכתבנו תחלה.
כתבו הגאונים שזה שמברך על השופר מברך לשמוע קול שופר ואין מברך לתקוע בשופר או להריע בשופר מפני שלשונות אלו לא היו כוללים אלא ענין אחד או תקיעה או תרועה ותפשו לשון לשמוע שכולל את הכל מפני שאין מברכין בעל מפני שהמצוה נמשכת לאותן שעל סדר ברכות ואין נעשות בבת אחת כמגלה ולולב.
וחייב לברך זמן ואינו נפטר בשל קדוש שהקדוש מצותו בלילה והשופר מצותו ביום.
וזה שיעור מה שראוי לכללו בפסקי מסכת ראש השנה תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בפסקי מסכת יומא בעזרת הצור ובישועתו אמן.