והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר הזמנים המיוחדים להיות ראש השנה כל אחד לענינו והוא אמרם ז"ל ארבעה ראשי שנים הם פי' ארבעה זמנים יש בשנה שכל אחד הוא ר"ה לאיזה ענין באחד בניסן ר"ה למלכים ר"ל שבאיזה יום בשנה שהוקם המלך מונין לו שנה שלימה כשיגיע ניסן ואפילו עמד לו בעשרים ותשעה באדר אותו יום לבדו מונין לו שנה ראשונה ויום מחרתו הואיל ונכנס ניסן מונין לו שנה שניה ומנין זה נאמר לענין שטרות שהיו רגילין למנות בשטרות שלהם שנת המלכות כלומר בשנה פלנית למלך פלני ולרגלים והקשו בגמ' שהרי רגל בחמשה עשר בניסן הוא ותירצו רגל שבו תחלה לרגלים כלומר חדש זה של ניסן הוא ראש לענין זה שיהא רגל הקבוע בו ראש לשאר הרגלים ולענין נדרים לעבור בבל תאחר שאינו עובר בבל תאחר ברוב נדרים עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן ואינו עובר עד שיעבור יום אחרון של רגל שלישי וחג המצות נקרא ראשון לענין זה באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר"ל שכל הנולדים עד סוף אב איזה זמן שנולדו מונין להם שנה שלימה כשיגיע אלול אפילו נולדו בעשרים ותשעה באב וענין זה נאמר לענין מעשר והוא שאין כבשים הנולדים בשנה זו מתעשרים על הנולדים בשנה אחרת ר"ל שאם יש לו עשרה משנה זו ועשרה משנה זו אינו מפריש שנים מן העשרה של שנה זו על שם שתי העשיריות אלא של שנה זו לעצמן ושל שנה זו לעצמן וכן אין הנולדים בשנה זו מצטרפין עם הנולדים בשנה אחרת לחיוב מעשר ר"ל שאם היו לו חמשה משל שנה זו וחמשה משל שנה שעברה אין מצטרפין כלל ואין באלו העשרה חיוב מעשר ומקרא שממנו יוצא ענין זה הוא עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שנה שנה ואע"פ שעקר המקרא בתבואה כתיב הרי דרשו עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וכתיב ביה שנה שנה ור' אלעזר ור' שמעון אומרים שאין זמן מיוחד לענין זה אלא תשרי שהוא סתם ר"ה הוא גם כן ר"ה לענין זה ומה שאמרו הם עצמם במס' בכורות בפ' מעשר בהמה נ"ז ב' שלש גרנות הם למעשר בהמה אחד בניסן ואחד בסיון ועשרים ותשעה באלול גרן לחוד ור"ה לחוד כמו שאמרו שם חמשה לפני ר"ה וחמשה לאחר ר"ה אין מצטרפין חמשה לפני הגרן וחמשה לאחר הגרן מצטרפים ומהו ענין גרן שכל הנולדים מתשרי עד ניסן אם רצה לשחוט שוחט כדרך אכילת עראי האמורה בתבואה עד המירוח ומשנכנס ניסן הוקבעו למעשר ואינו שוחט ואם שחט פטור וכן הנולדים לאחר ניסן עד סיון ומסיון עד עשרים ותשעה באלול וכן הלכה ולענין ר"ה הלכה באחד באלול וגדולי המחברים פסקו באחד בתשרי מפני שבגמרא שבבכורות אומר כן בסתם משנה והרי הוא מחלקת ואח"כ סתם ואעפ"כ נראין הדברים כדעת ראשון לקיים סתם משנתנו שיהו ארבעה ראשי שנים.
באחד בתשרי ר"ה לשנים פי' הוא הוא מה שפירשנו בענין למלכים אלא שפי' בגמ' שמשנה ראשונה מתבארת במלכי ישראל שמונין להם מניסן מצד יציאת מצרים ושניה למלכי אומות העולם ומ"מ בזמן הזה מונין כל חשבון שלנו מתשרי לשמטין פי' שמתשרי של שנה שביעית מתקדשת שנת השמטה שלא לעבוד שום עבודת הקרקע אלא שחכמים הוסיפו בה שלשים יום לפניה כמו שהתבאר ואם אתה מפרשה בשמיטת כספים שאינה משמטת אלא בסופה אתה מפרשה בתחלת תשרי של שנה שמינית אלא שסוגיית הגמ' מוכחת לפרשה בשמטת קרקע וליובלות ששנת חמשים אינה מתקדשת לדין יובל אלא מאחד בתשרי של שנת חמשים ולנטיעה ר"ל לענין שני ערלה שאם נטע אילן קודם תשרי באיזה זמן בשנה שיהא נוטעו כשיגיע תשרי מונין לו שנה שלימה ומ"מ לענין פסק נתחדש עליה בגמ' דוקא בשנטעה ששה שבועות קודם ר"ה כמו שיתבאר ולירקות פי' לענין מעשר ירק שאין הישן מתעשר על החדש ולא החדש על הישן אע"פ שאין עשורו אלא מדברי סופרים וכבר נודע לנו בירק שאחר לקיטתו עשורו ואחר שכן אין הירק הנלקט קודם תשרי מתעשר על אותו הנלקט אחר תשרי ואף מעשר דגן זהו ר"ה שלו ואין מעשרין משהביא שליש קודם תשרי על שהביא שליש לאחר תשרי ולא הוזכר בכאן מפני שסמך על מה שהזכיר מעשר ירק שאינו אלא מצד שהושוה לדגן לענין מעשר מדברי סופרים.
באחד בשבט ר"ה לאילן לענין מעשר שאף הפירות אינן מתעשרות מן החדש על הישן והוקבע זמן זה לאילן מפני שהפירות אין עשורן הולך אחר לקיטתן כירק אלא אחר חנטת האילנות וזמן חנטה הוא בשבט שעברו רוב גשמים ומפני זה קבעו ר"ה שלו באחד בשבט שלא לעשר מן הפירות שנחנטו קודם שבט על אותן שנחנטו לאחר שבט ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו שנמשכו מטבת עד חצי שבט ששה שבועות שהם חצי ימי תקופת טבת שהתקופה נמשכת עד ניסן וחמשה עשר בשבט הוא תחום אמצעי שבין שתי התקופות ומאחר שעברה חציה של תקופת טבת כבר תשש כחה ואין כח הקרירות חזק כל כך והחנטה הולכת ומתגברת וחנטה הוא הוצאת פרי קטן ונקרא בלשון לע"ז אשקאפא"ר והוא שאמרו אילן שחנטו פירותיו שהדבר מוכיח שעל הפרי עצמו הוא אומר כן וי"מ בענין חנטה שהוא קודם שיצא הפרי כלל אל הוצאת מה שהוא כעין פרחים ודבר זה לא נאמר אלא בפירות שאין חיוב מעשר שלהם מן התורה אבל כרם וזית הואיל ותירוש ויצהר מן התורה יש להם דין אחר לענין זה כמו שיתבאר.
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שפירשנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם.
מה שהוצרכנו לקבוע זמן ידוע בשנה למלך שבו תתחדש לו שנה ואין אנו מונין לו מיום שהוקם שנה שלימה מיום ליום שאלו בסוגיא זו למאי הילכתא ר"ל לאיזה ענין הוצרכו לתקנה זו והשיבו בה לשטרות והוא מצד מה שידוע שההקדמה פוסלת בשטר כמו שאמרו ז"ל שטרי חובות המוקדמין פסולין שאם היה באחד בתמוז ולוה חברו מנה וכתב לו שטר מניסן שעבר פסול ואע"פ שברשות לווה נעשה שהרי יבא לטרוף בה לקוחות שמניסן ועד עכשו שלא כדין ומתוך כך אנו פוסלין את השטר שלא לגבות בו אף מזמן שני מן המשועבדים אלא מבני חורין כדין מלוה על פה אבל המאוחרין כשרין כגון שלוה בניסן וכתב בשטר זמן תמוז הבא שאפילו כתבוהו ללווה בלא מלוה עמו מ"מ מן הסתם ראה המלוה שטרו קודם שילוה מעותיו וכבר מחל על השעבוד כל מה שיעבור מניסן עד תמוז ותבא עליו ברכה ומ"מ יש בדבר זה צדדים שאף בהלוואה המאוחרים פסולים וכגון שלא כתב לו דאקנה וכן כל המאוחרים פסולים בשטר מכר אלא שהדברים אלו הנחנו להם מקום לגבות מהם בסדר נזיקין ולא הוצרכנו בכאן אלא להזכיר ולהציע שההקדמה פוסלת את השטר ולהודיע אח"כ שהוצרכו חכמים לקבוע זמן ידוע למלך כדי לברר דין הקדימה לפעמים במקום שיד הספק מצויה לשלוט בו ושאילו היינו מונין לו מיום ליום היה ענין זה לפעמים רופף בידינו והיינו נכשלים להגבות בשטר מוקדם כיצד הגע בעצמך שיצא לפנינו שטר שכתוב בו בתמוז בשנה שניה למלך פלני לוה פלני מפלני מנה ונתברר לבית דין בעדות מספיק שהלואה זו היתה בטבת בשנה שניה ובסמוך אנו מבארים איזה עדות מספיק בכך והרי מ"מ אנו נבוכים בשטר זה אם הוא מוקדם או מאוחר שהרי זמן השטר וזמן ההלואה תוך שנה אלא שזה בתמוז וזה בטבת ושמא בניסן עמד המלך ותמוז קודם והרי היא מוקדמת ופסולה או שמא בתשרי עמד וטבת קודם והרי היא מאוחרת וכשרה שאין הדבר מצוי לזכור יום שעמד בו המלך ואין אדם מזכיר בעצמו אלא שנים ונמצא שעל כרחנו אנו צריכים להגבות בשטר זה מן הכלל המסור בידנו אחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזקינן ודנין את השטר במאוחר ועכשו שאנו יודעים שניסן הוקבע למלך והתחדש לו שנה לעולם הרי נודע לנו בודאי שתמוז קודם שאם טבת קדם אין תמוז לעולם עמו בתוך שנה שהרי בניסן היינו מחדשין לו שנה ודנין את השטר במוקדם זו היא עקר התקנה אע"פ שתקנה זו מועילה לשאר דברים שהרי בדמיון זה בעצמו מועיל לענין טירפה כגון שיצא שטר לפנינו שבתמוז בשנה שניה למלך פלני לוה פלני מפלני מנה ובשטר אחר שבטבת שבשנה שניה מכר כל קרקעותיו ואנו נבוכים איזה קדם ומן הסתם אנו דנין שהמכירה קודמת מן הכלל המסור בידנו אוקים ממונא בחזקת מריה ועכשו שהוקבעו לו זמן מניסן נתברר לנו שההלואה קודמת ומגבין לו מן הלקוחות וכן התקנה מועילה לשני מלווים אלא שלענין פירוש אין הדברים מתישבים אלא לענין הקדמת שטר.
דבר זה שאמרנו שהוקבע לו זמן שמא אתה סבור תקנת חכמים היא ומ"מ אם שנה ומנה מיום ליום לא נפסל השטר שהרי מ"מ דברים אמתיים כתב לא כי אלא כל ששנה בכך פסל את השטר שהרי בזו נמצא השטר בא לידי הקדמה הגע עצמך שהוקם המלך באדר ולוה זה באייר וכתב לו בשנה ראשונה וכבר מכר לווה זה בניסן וכתב ללוקח בשנה שניה כתקנת משנתנו והרי לארך הזמן מוציא הלה מן הלוקח שלא כדין ולפיכך תקנה זו קבלוה כדין גמור לפסול את השטר אם שינה בו.
מה שיעדנו לפרש בשטר היוצא לפנינו והוא נעשה כראוי ומקויים בחותמיו איזה עדות מספיק לומר על הלואה הכתובה בו שבזמן אחר היתה והשטר מוקדם הוא שהרי עדים אחרים אין נאמנין בכך פירשו בתלמוד המערב שעידי השטר בעצמם הם שמעידים כך ואע"פ שאמרו העדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין דמי והרי הם חוזרים ומגידים והדבר ידוע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הם מפרשים אותה בשאמרו לא חתמנו הואיל ואין מכחישין ענין מעשה השטר אין כאן חוזר ומגיד ונסח דבריהם מאן מודע הן הן עדיו והא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין תמן דאמרי לא חתמנו ברם הכא על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ומ"מ תלמוד בבלי אינו סובל ענין זה שהרי מ"מ הם משימים עצמם רשעים בכך ולעולם אין אדם נאמן במה שמשים עצמו רשע אלא שמ"מ יראה לי שכן הואיל ואינם סבורים להרשיע את עצמם בכך שהרי אין אומרים בפירוש הקדמנוה אלא בטבת בשנה שניה היתה וסבורים הם שמאוחרת היתה וכגון שהיה כתוב בו באחד בניסן לוה וכו' והם מעידים אנו זכורים שההלואה היתה בתשרי של שנה שניה ולא חששנו על זמן השטר ולא נתננו לבעליו וחתמנו זו בניסן ואין אנו זכורים אם בניסן שלפני תשרי אם שאחריו ונמצא שהם אין זוכרים את רשעותם אלא אנו למדין רשעותם מתוך מחקר דבריהם אבל הם אין זוכרים את רשעותם ואין סוברים להרשיע את עצמם וכל כיוצא בזה נאמנים וי"מ אותה בדרך שאף הם בשעת מעשה לא לדבר עברה נתכונו כגון שהלוה תבע את המלוה להלוות לו מנה זה בתמוז והזמינו עדים אלו לשעבד לו נכסיו בפניהם בלא צואת עשיית השטר ובלא קנין ונתארך הדבר שלא לקח זה את המעות עד טבת ובטבת לקח זה מעותיו וחזר זה והזמין אותם העדים לעשות לו את השטר וכסבור שהם ראויים לחתימה מזמן העדות הראשון ואין הדבר כן אחר שלא קנו מידו ומכאן כתבו קצת מפרשים שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו אין בו משום משים עצמו רשע ולא משום חוזר ומגיד אלא שמגדולי המפרשים חולקים שלא לומר כן אלא במי שאין דרכו לדקדק על הדרך שאמרו באחרון של בתרא קס"ח א' צורבא מרבנן לאו ארחיה למידק ויש מי שמפרש עדות זו אף בעדים אחרים שאמרו אנו,,, ואינו הלואה שעליה נעשה שטר זה וידענו שהוא מוקדם ומכירין את השטר בסימן מובהק או שהעידו עליהם שהקדימוה שמא תאמר הא מ"מ אוקי תרי לבהדיה תרי ואוקא שטרא אחזקיה אדרבה אוקי תרי לבהדיה תרי ואוקא ממונא בחזקת מריה ויש חולקין בזו ומ"מ אם לא היה שטר זה מתקיים אלא על פיהם של אותם אחרים והם הם שקיימוה הם הם שבטלוה נאמנים לדברי הכל.
וכן נכלל בדין שטר מוקדם שטר שלוה בו ופרעו למחר וחזר ולוה בו ומ"מ אם פרעו ביומו וחזר ולוה בו ביומו אינו שטר מוקדם אלא שהוא פסול מטעם שכבר נמחל שעבודו כמו שיתבאר במקומו אבל אם כתבו שטרו בניסן או אף אם קנו מידו לדעתנו כמו שיתבאר במקומו ונתאחר הלוה מליקח המעות עד תשרי אין זה מוקדם כלל וטורף מזמן השטר בלא שום פקפוק והזהר בענין זה שכבר טעו בו הרבה מן התלמידים.
זהו הנראה בשמועה זו לענין פסק, וממה שכתבנו אתה למד ענינה אף לענין פירוש ותדע שהרבה נתבלבלו בפירושה מפני שהם תמהים על השאלה ועל התשובה מצד שהיו מפרשים למאי הלכתא כלומר לאיזה ענין אנו צריכים לידע שנה שהמלך עמד בה כלל ומשיב בה לשטרות כלומר למנות בהם מזמן המלך משום שלום מלכות וקשה להם לפרש וכי עד עכשיו לא היה יודע שצריכין אנו למנות לשנות המלכות והלא בכמה מקומות נתפרסם חשבון זה ועוד מה ענין שטרי חוב המוקדמין בכאן ומכיון שהשיב שלענין שטרות אנו צריכין לידע כך כבר השיבו כראוי ואם לתוספת ביאור הוא מכוין ללמד שאנו צריכים לידע זמן הלואה כדי לברר דין הקדמה הרי אף לכמה דברים אנו צריכים לכך לשני מלוים ולענין טרפה ועוד שאין ראוי לומר שיסתפק על מה אנו צריכים לזמן השטר ודיו אם נסתפק אם מונין למלכות אם לאו ואף בזה היה לו להביא אותה משנה המבארת המנין לשטרות אלא שעיקר הדברים שלא חקר לאיזה ענין אנו צריכים לקבוע לו זמן ידוע על הדרך שביארנו ואף בזה פקפקו קצת אחרונים לומר שאין משנת שטרי חוב המוקדמין מתגלגלת יפה אף לפירוש זה וכן יראה לי מצד שאין ראוי לעשות תקנה מחדשת כל כך מפני סבה שאינה מצויה לכמה דורות ומתוך כך פירשו למאי הלכתא לשטרות ומדין הקדמה כלומר שלא תאמר תקנה היא ואם שנה לא נפסל אלא דין הקדמה יש בו וכל המשנה פסל על הדרך שכתבנו וי"מ שאלו באנו למנות מיום ליום הדבר קרוב לטעות בהקדמה הגע עצמך שעמד בשני באדר וכשעומד בשני באדר של שנה אחרת הוא סבור שהוא סוף השנה וכותב בו שנה ראשונה והרי הוא תחלת שנה שניה ונמצא מקדים את שטרו ושטרי חוב המוקדמין פסולין.
כבר ביארנו על מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר שאותו היום לבד מונין לו שנה ראשונה שיום אחד בשנה חשוב שנה לענין זה וכשיגיע ניסן מונין לו שנה שניה ואם לא עמד עד ניסן אפילו נגמר הדבר ביניהם מאדר אין מונין לו אלא משעת הקמה שהיא ניסן ואין מונין לו שנה שניה עד שיגיע ניסן אחר: