המשנה השלישית והכונה לבאר בה היאך היו סנהדרין מתנהגים עם העדים ואמר על זה חצר גדולה היתה בירושלם והיו מכניסין שם את העדים המעידים על ראיית הלבנה ובודקין אותם שם וקורין לה בית יעזק ומפרש בגמ' מלשון היקף בגדר אבנים כענין ייעזקהו ויסקלהו והיו עושין להם סעודות גדולות כדי שיהו רגילים לבא בראשונה אם באו עדים בשבת מחוץ לתחום לא היו זזים משם פי' לא היו רשאים לצאת מירושלם אלא ארבע אמות חוצה לה כדין הנאמר בעירובין במי שיצא חוץ לתחום שלא מדעת כגון הוציאוהו גוים או רוח רעה שאין לו אלא ארבע אמות ואם הכניסהו בדיר או בסוהר או בחצר שיש שם ארבע מחיצות מהלך את כלה וירושלם כחצר אחת היא נדונת הואיל ודלתותיה נעולות בלילה והיו יכולים לילך את כלה שמאחר שלצורך מצוה יצאו היו דנין אותם כמי שיצא שלא מדעת אלא שהתקין רבן גמליאל הואיל וברשות חכמים יצאו ולדבר מצוה שיהא הדבר להם כהיתר גמור וכמי שבאו מתוך התחום שיהא להם אלפים אמה לכל רוח כבני העיר וכן התירו בחכמה הבאה מחוץ לתחום לילד או מי שבא להציל נפשות מן הגייס ומן הדליקה הואיל וכל אלו בהיתר גמור הם באים וי"מ שבראשונה לא היו זזים מתוך החצר שהיו דנין אותם כיצא חוץ לתחום לדעת שאין לו ארבע אמות אע"פ שנכנס לו בדיר או בסהר וכן נראה יותר ומ"מ התקינו להיותם כבאים מתוך התחום וכן הלכה.
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר.
המשנה הרביעית כיצד בודקין את העדים וכו' כונת המשנה לבאר שבית דין של ירושלם היו מחשבין בינם לבין עצמם אם אפשר שיראה הירח אם לאו ואם היו מוצאים שאפשר שיראה היו חוקרין בחכמתם על איזה צד ועל איזו תכונה ראוי שיראה ומתוך כך היו בודקין את העדים אם הם אמתיים לפי מחקרם היו בודקין בהם אם דברי כלם מכוונים זה כזה ואמר על זה שמכניסין את הגדול ואומרין לו כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה וזה שידוע שתנועת החמה ההכרחית שסובבת כל הגלגל בעשרים וארבע שעות היא מתנועעת עם תנועת הגלגל המקיף ממזרח למערב וכשמתנועעת בתחלת היום מצד המזרח לצד המערב נוטה תחלה לצד דרומי כל היום ומן הצד ההוא סובב לצד מערב ומן המערב לצד צפון וסובב בצפון כל הלילה ומפני שהחמה הולכת בקירוב שקיעתה לצד מערבית צפונית ונראה כאלו היא משתדלת כל היום לילך לה לראש הצפון לשקוע בסוף המערב הסמוך לצפון אדם קורא רוח צפון פני החמה וכנגדו אדם קורא רוח דרום אחורי החמה ואע"פ שתנועת החמה משתנה מיום ליום בשקיעתה ובזריחתה מ"מ צד הצפון הוא לילה בכל זמן וזה שבתחלת תקופת תמוז החמה זורחת בקרן מזרחי צפוני והולכת כל רוח מזרח ודרום ומערב ושוקעת כנגד מקום זריחתה בקרן מערבי צפוני והולכת בו כל הלילה ובבוקר היא שבה מן המזרח ולא מחודו של קרן מזרחי צפוני כיום אתמול אלא סמוך לו ומתמעט היום בכדי מה שלא זרחה בחודו של קרן וכן שוקעת במערב כנגד מקום זריחתה וכן בכל יום מתרחקת מן הקרן עד שבתקופת תשרי זורחת באמצע צד מזרח ושוקעת כנגדו באמצע צד המערב והיום והלילה שוים בו ומתחיל לזרוח סמוך לאמצע צד מזרח ולשקוע כנגדו במערב והימים מתמעטים עד שבתקופת טבת זורחת בקרן מזרחי דרומי ושוקעת כנגדו בקרן מערבי דרומי וסובבת בלילה מערב וצפון ומזרח ובבוקר היא שבה מן המזרח ולא מחדו של קרן מזרחי דרומי כיום אתמול אלא סמוך לו אחורנית לצד מזרח ושוקע כנגדו במערב ומתארך היום עד שבתקופת ניסן זורחת באמצע צד מזרח ושוקעת כנגדו במערב והיום והלילה שוים והוא שאמרו בתלמוד ב"ב כ"ה ב' הולך אל דרום וסובב אל צפון הנה שייחס ההליכה לדרום והסבוב לצפון שהדרום לעולם ביום והצפון לעולם בלילה וזהו חום הדרום וקרירות הצפון הולך סובב הרוח אלו מזרח ומערב שפעמים מהלכתם ר"ל ביום ארוך ופעמים מסבבתם ר"ל ביום קצר והלבנה החדשה נראית לעולם עם השמש במערב למקום תחלת תנועתה הרצונית ויצאה לה מתחת מבט השמש והלכה לה לפניו לצד המזרח ובעוד שהיא חדשה כל כך אינה נראית בתוקף אור החמה לרוב דקותה ואי אפשר לראותה בשעת דקותה אלא בשקיעת החמה ואם הוא יום ארוך וחמה שוקעת בקרן מערבי צפוני ראויה להראות בצד צפון שהוא פני החמה ולפי סמיכות שקיעתה לקרן היא נראית אם לצפון אם לצד מערבי צפוני ואם הוא יום קצר ושוקעת במערבי דרומי ראויה הלבנה להראות לפניה לצד מערבי דרומי ועם כל זה הוא קוראו לאחריה אחר שגבול דרום נזכר בגדר מקומה לפי מה שעולה בדעתנו עכשו בפי' לפניה ולאחריה ומפני זה חוקרין אם ראוה לצפונה או לדרומה לפני החמה או לאחר החמה והקשו בגמרא לצפונה היינו לפניה לדרומה היינו לאחריה וכמו שפירשנו ופירשו על לפניה ואחריה שחקירה אחרת היתה ולא על צפון ודרום היא סובבת אלא שהם חוקרים אותם בענין פגימתה אם ראוה לפני החמה או לאחר החמה אע"פ שדבר זה ידוע אפשר שאין הכל בקיאים וידוע שפגימת הלבנה אינה לצד השמש לעולם ר"ל קרניה אבל גבנוניתה הוא לצד השמש לעולם ואם אמרו בהפך הוכחשו וחקירת צפון ודרום היא חקירה שפירשנו והוא שביום הארוך אם אמרו לדרומה הוכחשו לצפונה הוחזקו וההפך ביום קצר והוא שאמרו בגמרא תני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום ותניא איפכא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים בימות החמה לצפונה ובימות הגשמים לדרומה ר"ל לצד מערבי דרומי וקורא לה דרומה כנגד האחרת שהיא בצפון ובכל חדש לפי קרבתם וריחוקם מן התקופה הם משתנים על הדרך שהזכרנו ומחשבים לפי הזמן והוא שאמרו בתלמוד המערב בכאן ימות החמה מתמוז עד טבת ימות הגשמים מטבת עד תמוז נראה שאמר כן להודיע שימות החמה האמור כאן הוא על היום הארוך והוא תקופת תמוז וימות הגשמים על היום הקצר והוא תקופת טבת.
זו היא שטה שקבלנו בפירושה מבעלי חכמת התלמוד אע"פ שאין מלות צפון ודרום מתישבים בה כהוגן שהרי נראה לפרש בה לצפונה של חמה ולדרומה של חמה ואחר שהלבנה לעולם לפניה אין הלשון נופל לומר בה לדרומה ומ"מ בעלי חכמת התכונה אין מודים בשטה זו ולדבריהם עגלה זו שהירח סובב בה תמיד היא נוטה מעל העגלה שהשמש סובב בה חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום ויש בה שתי נקודות זו כנגד זו שבהם פוגעות שתי העגולות זו בזו כשהיה הירח באחת משתיהן הוא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשוה ואינה לא לצפון השמש ולא לדרומו אלא מכוון לו ואם יצא הירח מאחת משתי הנקודות הוא לצפון השמש או לדרומו והחקירה באה על זה.
וראיתי בזה דרך אחרת קרובה לזו והוא שהמזלות אינם סובבים את הגלגל ביושר אלא משתפעים ומעלה ראשונה מטלה וממאזנים הולכת החמה ביושר ומתוך כך הימים והלילות שוים ומאותה מעלה ואילך משתפעים טש"ת לצד צפון והיום מתארך וסא"ב חוזרין ומשתפעין כנגד היושר עד מאזנים ואחר כך מע"ק לנגד דרום והלילה מתארך וגד"ד חוזרין ומשתפעין כנגד היושר עד מעלה ראשונה של טלה ונמצא שבשתי נקודות של טלה ומאזנים אין בה לא צד צפון ולא דרום ושאר הימים כלם נוטה או לצפון או לדרום ומה שאמרו היינו צפונה היינו פני חמה מפני שהחמה בתנועתה הרצונית המזלות הצפוניים מושלים ביישוב והוא הענין שבקיץ החום ביישוב.
כמה היה גבוה כלומר למראית העין הם חוקרים כמה היה גבוה בעיניהם מאופק המפריש של אותו מקום שראוה בו ולאן היה נוטה אם לא היה מכוון בצמצום לצפון השמש או לדרומו אלא שנוטה מעט לאיזה צד היה נוטה כמה היה רוחב וכו' כלומר בדקות הלבנה נראה לו לאדם למראית העין שאין בה רוחב כי אם מעט ושואלין לו כמה רוחב נראה להם למראית עיניהם שתהא לה אם כאצבע אם כשתי אצבעות לראות אם דבריהם מכוונים זה כזה ולחכמי התכונה דעת אחרת והוא שהנטייה שהירח נוטה לצפון השמש או לדרומו היא נקראת רוחב הירח ואם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני ואם לדרום נקרא רוחב דרומי ואם היה באחת מן הנקודות לא יהא לו רחב כלל ולעולם לא יהא רוחב הירח גדול מחמש מעלות ודרכים ידועים להם כמה רוחב יש לה באיזה יום ועל רוחב זה היו בודקין בהם אמר לפני החמה לא אמר כלום פי' על פגימתה כמו שביארנו אח"כ היו מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ואם לאו עדותן בטלה ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים ולא שצריכין להם אלא שלא יצאו בפחי נפש כלומר שיאמרו לשוא טרחנו ולא חששו לכבודנו לשאול לנו דבר.
זהו ביאור המשנה ומה שפירשו עליה בגמרא על חקירת העדים כך הוא: