המשנה הרביעית על שני חדשים וכו' כונת המשנה לבאר לבאר שאע"פ שהושוו במשנה שלפניה ששה חדשים ליציאת השלוחים ונודע לנו שהשלוחים היוצאים להודיע לגולה יום הקדוש לא היו מחללים השבת לעולם אף בניסן ותשרי כמו שביארנו למעלה שמא הייתי סבור לומר שאף העדים שראו את הלבנה בשבת אין להם לחלל את השבת לילך ולהעיד לפני בית דין ואמר עכשו שאין מדת כל החדשים שוה בכך אלא שניסן ותשרי למעלה מן האחרים במדרגה זו ואחר שהתחיל למנות מדרגה זו לשני חדשים אלו על האחרים מונה והולך להם מעלות אחרות והם שבהם שלוחים יוצאים לסוריא ושבהם מתקנים את המועדות וביאור המשנה על שני חדשים מחללין את השבת פירוש עדים שראו את הלבנה ביום שלשים והוא שבת וראוה חוץ לתחום ואם לא יבאו ויעידו היום נמצא שיתעבר החדש ולא יתקדש עד למחר ומפני זה התירו לעדים בשני חדשים אלו לחלל את השבת ולבא לפני בית דין אע"פ שאינם בתוך התחום מפני שמצות הקדוש נאמרה בניסן בפרט ר"ל כזה ראה וקדש ואנו משוים לו תשרי שהוא שוה לו בתקון המועדות שכל תקוני המועדות ביום פסול ויום כשר תלויים בקבוע ניסן ותשרי אבל שאר חדשים אין מחללין ואם יתעבר יתעבר ואף בניסן ותשרי דוקא על קדושן ר"ל העדים שראו את הלבנה להעיד לפני בית דין אבל לא על קיומן ר"ל שלוחים היוצאים להודיע הקדוש לבני הגולה אין מחללין לעולם וזהו שאמרו בגמרא אשר תקראו אותם על קריאתם אתם מחללין את השבת ולא על קיומן וכן הלכה.
ואמר אח"כ שבהם שלוחים יוצאים לסוריא פי' לגולה ומה שפרט סוריא לבד נראין הדברים שבבבל היו יודעין הקדוש על פי משואות באותו זמן עד שבא ר' ובטלן כמו שהוזכר בתלמוד המערב אבל סוריא ושאר המקומות הרחוקים שבצדדי ארץ ישראל אף באותו זמן לא היה להם מקום להודעה על פי משואות והיו שלוחים יוצאים לשם ומה שאמר שבהם וכו' שהדבר דומה שהוא טעם למה שאמרו שמחללין עליהם את השבת אין הדבר כן אלא מדרגה אחרת הוא מונה להם והוא כאלו אמר והדין נותן שיהו מחללין עליהם את השבת שהרי מצינו להם מדרגה אחרת והוא שבהם שלוחים יוצאים לגולה והקשו בגמ' והלא אף על ששה חדשים שלוחים יוצאים ותירץ שעל שאר חדשים יוצאין מבערב ועל ניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש ופי' הדבר כשבאו עדים ביום שלשים שעל שאר חדשים תכף שבאו עדים אע"פ שלא נתקבצו עדין לקדשו יוצאין שלוחים שאין לבית דין לשנות את הדבר ולעבר את החדש אחר שבאו עדים ביום שלשים אבל בניסן ותשרי אם באו עדים ביום שלשים ולא נתקבצו לקדשו אין שלוחים יוצאים עד שימתינו את הקבוץ וישמעו מפי בית דין מקודש שמא מתוך שתקון המועדות תלוי בהם יהיו נמלכים לעברו ומ"מ אם לא באו עדים ביום שלשים אף בניסן ותשרי יוצאים מבערב ר"ל מתחלת הלילה שאין צורך להשהותם עד שישמעו מקודש של מחר שהרי אי אפשר עוד לדחותו.
ואמר אח"כ ובהם מתקנין את המועדות והוא כלל טעם מדרגות שני חדשים אלו כלומר שכל תקוני המועדות תלויים בקבוע שניהם וכשבית המקדש קיים היו עדים שראו את הלבנה ביום שלשים מחללין את השבת אף על כל החדשים מפני תקנת קרבן ר"ל מוספי ראשי חדשים וכן הלכה.
זהו ביאור המשנה ויש מפרשים אותה בפנים אחרים ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה.
המשנה החמישית וענינה נמשך על ענין משנה שלפניה ואמר שאפילו נראית בעליל ר"ל בגלוי ומפורסם והדברים ברורים שכשם שראוה אלו שחוץ לתחום כך ראוהו בתוך התחום והיה לנו לומר שלא יחללו על ראייה זו את השבת אעפ"כ צריכין לבא ולהעיד ואין להם לחוש לחלול שבת ור' יוסי חולק לומר שאם נראה בעליל אין מחללין והלכה כחכמים ומעשה שעברו יותר מארבעים זוג בשבת ועכבם ר' עקיבא כדי שלא יחללו את השבת הואיל והיה מפורסם כל כך והוכיחו רבן גמליאל על זה שלא יהא מכשלן לעתיד לבא שלא תראה בעליל ואף אלו יאמרו האיך נלך ובאמצע הדרך יעכבונו חכמי המקומות ובגמרא פירשו לא ר' עקיבא עכבם אלא שחפר ראשה של גדר ושחפר הוא שם אדם שהיה ראש לבני גדר ושלח שם רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו.
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש בה דבר לענין פסק: